עַל הַקִּיר
בְּקֶרֶן זָוִית
תָּלִיתִי תְּמוּנָה טְמִירִית
כְּמוֹ חֲלוֹם –
יַעַר עָבוֹת בֵּין אִילָנוֹת
אַרְמוֹן מֵהָאַגָּדוֹת
מֵחַלּוֹנוֹתָיו הַמְּשֹׂרָגִים מַבְלִיחִים
חוּטִים שֶׁל אוֹר אוֹזֵל
שְׁעָרָיו חֲתוּמִים בְּמַנְעוּל
וּבְרִיחַ בַּרְזֶל
אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא דַּרְכָּם
הַמַּפְתְּחוֹת נִזְרְקוּ לַאֲגַם.

שָׁנִים חָּלְפוּ, והָעֵצִים
עָיְפוּ
הָאוֹרוֹת אוֹזְלִים
מִנּוֹגְהָם,
הַחֲלוּדָה פּוֹשָׁה בַּשְּׁעָרִים, לַפֶּתַע
שְׁעָרִים נִפְתְּחוּ אוֹר בַּקָּצֶה
רַק הַסּוֹדוֹת הַנֶּחְבָּאִים
בֵּין קִפְלֵי וִילוֹנוֹת
וּבַמְּגֵרוֹת
מְהַסְּסִים
לְהִגָּלוֹת.

מתוך אסופה לנוכח מלחמת חרבות ברזל, בעריכת שולה ברנע