עַד הַיּוֹם כְּשֶׁאוֹמְרִים לִי שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתִי / אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין.

ראיון גלוי עיניים עם יניב טורם, מאייר ומעצב - על השאלות שמלוות אותו מגיל צעיר, על תרגום העולם הפנימי אל תוך ספרו ״הלך״ ועל השלב הנוכחי בשיחה שלו בין ישראליות ליהדות

יוֹתֵר פָּשׁוּט הָיָה; לֹא נִתְרָאֶה. / מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ חֲמִשָּׁה מֶחְלָפִים שׁוֹנִים וּמֵאָה קִילוֹמֶטֶר שֶׁל כְּבִישׁ יָשָׁר

אַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת עַצְמֵךְ / אוֹמֶרֶת הוּא מַמְשִׁיךְ

הָאִשָּׁה הֶהָרָה / מֻקֶּפֶת בַּחֹרֶף הָאָרֹךְ שֶׁל הַשָּׁבוּעוֹת / יָדֶיהָ מַמְשִׁיכוֹת פְּעֻלּוֹת שְׁגוּרוֹת בְּשָׁעָה / שֶׁכְּפוֹר מִצְטַבֵּר בִּשְׂעָרָהּ

הָאִשָּׁה שֶׁהָיִיתִי לִפְנֵי הַלֵּדָה בְּתוֹכִי / לוֹחֶצֶת לַחְצַן מְצוּקָה, אֲנִי / לֹא עוֹנָה, עֲסוּקָה

וְגַם אֲנַחְנוּ לִפְעָמִים טְרוּפֵי עֶלְבּוֹן / שֶׁאַחֲרָיו צָרִיךְ לָשׁוּב מֵהָאָלַסְקוֹת אֶל הַבַּיִת

אֵין לָדַעַת מַהִי שְׁמִירַת דָּבָר, / אִם לְכַוְּצוֹ בְּכַף הַיָּד שֶׁלֹּא יִמָּלֵט, / אוֹ לְגַדְּלוֹ מֵעֵבֶר לָאֹרֶךְ הַמָּצוּי / וּלְהִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹמוֹ בְּמִטּוֹת הָעֶרֶב.

הָאֶתְגָּר הַגָּדוֹל / הוּא לְהַצְלִיחַ / לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי / גַּם בְּחֶבְרַת אֲחֵרִים

תָּמִיד רֶגַע לִפְנֵי / שֶׁהַתִּירָס הוֹפֵךְ לְפוֹפְּקוֹרְן, / עוֹלִים בִּי סְפֵקוֹת: / יִקְרֶה?

בַּחֲדַר חשֶׁךְ, הִתְגַּלּוּ בִּי מֵעֵבֶר לַשִּׁנּוּי, אַרְיֵה / בַּז, נָחָשׁ. אַתָּה וַדַּאי מַכִּיר אֶת הַשָּׂפָה

תַּבִּיטוּ, הַבַּיִת חוֹרֵג מִגְּבוּלוֹתָיו / מִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הָרְחוֹב

מָה נוֹתַר מִן הַכֹּל? אֵפֶר קַל. / בְּאִי אֶפְשָׁר עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ / צְרוֹר סְפָרִים בּוֹלְעָנֵי זְמַן

עַל מָה שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי / וִתַּרְתִּי. שָׁתַקְתִּי.

כְּמוֹ לֹא הָיָה בִּי / אוֹר-חִבּוּר-מֻשְׁלָם

פרק מתוך ספרה של רות נצר,׳נפש הספרות – מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני׳: ״השפה, הלשון, המלה – לעתים מכילה בשירה תמונות שונות, כשהלשון מאחדת משמעויות סמליות שונות ומנוגדות. לדוגמה – הפסוק מהתפילה ״מי כמוך נאדרי בקודש״: אני שומעת כאן את הנהדר. האדיר. העטוף באדרת. אבל גם הנעדר״.

אִם אֵין בָּשָׂר, נִזְכַּרְתִּי, אֵין גַּם רוּחַ, / אִם אֵין צֵל, אָמַרְתִּי, אֵין חַיִּים

הַאִם אוּכַל לַעֲצֹם עֵינַי / לְחַשְׁמַלֵּי שָׁמַיִם / שַׁאֲגוֹת הָעֲנָנִים

וּכְמוֹ אָז, גַּם כָּעֵת, / נִמְצְאָה לִי אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה - / אִמָּא חֲלוֹם.

אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת לֹא אִמָּא / אֵיךְ זֶה לֹא לָתֵת חַיִּים

זֶה לֹא קָשׁוּר בִּי, / פָּשׁוּט - לֹא בָּאתָ.

כּוֹרַעַת בְּיַרְכְּתֵי בּוֹר וְיוֹדַעַת / בְּפִתְחוֹ מְחַכּוֹת לִי יָדַיִם טוֹבוֹת / מַמְתִּינָה לְהַכְרָעָה שֶׁתִּפּוֹל

הָאִישׁ שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה / הִתְרִיעַ שֶׁאֵין אֶצְלוֹ מַצִּיל / וְחָשַׁבְתְּ שֶׁמָּה כְּבָר יִקְרֶה

אֲבָל אַתָּה, כְּהֶרְגֵּלוֹ שֶׁל יֶלֶד הַמְּחַפֵּשׂ אֶת הַחֹם הָאִמָּהִי, בָּאתָ / וְהֵצַקְתָּ לִי וְאָמַרְתָּ — / תִּרְאִי מֶה עָשִׂית כְּשֶׁבָּחַרְתְּ עֲבוּרִי.