כְּשֶׁאֶתְפָּרֵק / וְלֹא אֵדַע אֵיךְ / לֶאֱסֹף אֶת עַצְמִי יוֹתֵר

וּכְשֶׁהָרוּחַ תְּנַתֵּק עָלֶיהָ מֵעֵץ הַשֵּׁיזָף שֶׁכֹּה אָהַבְתְּ / אַתְּ תִּשְׁאֲלִי

הַבֵּט בִּי, / רוֹקֶמֶת בְּרִית סְפִּירָלִית / הַנּוֹבַעַת מֵחַדְרֵי הַלֵּב / בְּמַעֲלֵה הַתְּבוּנָה וְהַסַּפְקָנוּת

אֲנִי רוֹצָה לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה / הַתֵּבָה כְּבָר לֹא קוֹסֶמֶת / וְהַנְּחָשִׁים לְאַט נְמוֹגִים בְּעָשָׁן שֶׁל עַצְמָם

כָּל שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה, יַלְדָּה שֶׁלִּי, זֶה לָתֵת לָךְ יָד / בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וְעֶרֶב / מִשְּׁקִילָה לִשְׁקִילָה / לִצְעֹק אִתָּךְ חָזָק יוֹתֵר מִמֶּנָּה

פַּעַם יָדַעְתִּי: / תְּפִלָּה הִיא / צְלִיל / מְכֻוָּן / הַהוֹלֵךְ בָּעוֹלָם / מַה לִּי וְלִידִיעָה זוֹ?

אֵיזֶה מַזָּל / שֶׁיֵּשׁ אוֹתוֹ, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהֵם שׁוֹבְרִים אוֹתָךְ / שׁוּב, בְּרֶגֶל גַּסָּה / מוֹשִֹיט יָד פְּרוּשָׂה, / מַסְתִּיר לְרֶגַע אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁאוֹרוֹ מֵעִיב

בָּרוּךְ מְאַחֶה קְרָעִים / אַחֵה / גַּם אוֹתִי

עַל קִרְבָה / וְעַל רִחוּק / עַל שֶׁעֲשִׂיתַנִי כִּרְצוֹנְךָ / וְעַל תֹּם שֶׁלֹּא פָּג גַּם אַחֲרֵי שֶׁפָּגַמְתִּי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם / הֲרֵינִי מוֹחֶלֶת וְסוֹלַחַת / לְעַצְמִי

כָּאֵלֶּה הֵם הַחֻקִּים / וְאֵין לִי דָּבָר פָּשׁוּט / מִלַּעֲשׂוֹת עַל פִּי הַצִּוּוּי / שֶׁהֲרֵי כְּבָר שָׁמַעְתִּי / קוֹל וּבָרָק מִפִּי הַשּׁוֹפָר / עַל הָרְשׁוּת הַנְּתוּנָה / לַחְמֹד אֶת הַשָּׁמַיִם

אַתָּה אָב לְכָל יִצּוּגִים דְּהוּיִים שֶׁאֲנַחְנוּ, / לַחֶלְקִיּוּת הַזּוֹ הַחֲמוּצָה / שֶׁאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ שֶׁאַמְתִּיק.

בפיוט מעוז צור שרים על צרות הגלויות. לאור מצב הקורונה ד"ר יעל לוין מציעה הוספה של בית על סיום המגיפה.

רָצִיתִי לָלֶכֶת עַל הַיָּרֵחַ / וְלַעֲשֹוֹת נִסּוּיִים בֶּחָלָל / רָצִיתִי לָדַעַת אֵיךְ זֶה לִצְעֹד / בְּלִי כֹּחַ מְשִׁיכָה בִּכְלָל.

עוֹדִי סְבוּכָה בִּשְּׂפָתַי / מְבַקֶּשֶׁת לַעְצֹר בֵּין / קְרִיאָה לִקְרִיאָה

אֲנִי מְגַהֶצֶת אֶת הַכְּאֵב / בַּחוֹם הָעוֹלֶה מִגּוּפִי

בפיוט מתוארים הכאבים והקשיים העוברים על אדם הניצל מצרה, שלובים עם תחושת הפלא וההודיה על הצלתו.