נעמה מרקס אבקסיס מספרת את סיפור הלידה השקטה שלה, משתפת בתהליך הריפוי, ובפעילותה והתנדבותה בעמותת 'ניצוצות ענבר' לתמיכה במשפחות העוברות לידות שקטות.
אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
הַמָּוֶת שֶׁבֵּינֵינוּ
(שרית עיני ריץ')
נוֹלַד בְּשֶׁקֶט
לֹא בָּכָה.
יֵשׁ לוֹ אֶת הַפֶּה שֶׁלִּי
הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ.
המוות שבינינו נולד לפני כשמונה-עשרה שנים עת היינו זוג צעיר. חבקנו אז בת בכורה לקראת גיל שלוש שציפתה יחד איתנו להצטרפות של אח קטן למשפחה. בשבוע שלושים ושתיים, בעת הערכת משקל, התגלה דימום תוך-מוחי חָמוּר שהלך והחמיר בקרבו של העֻבָּר שכמהנו לו. במהלך השבוע שלאחר מכן עברנו בדיקות לרוב וברורים אצל טובי המומחים שנתנו תמונה קשה מאד על מצב העובר שהלך והחמיר. אחרי ברורים רבים רפואיים והלכתיים החלטנו, מתוך הישענות על כתפיים רחבות, על הפסקת הריון.
זו הייתה ועודנה החלטה מטלטלת, קשה וכואבת.
אני זוכרת עצמי יושבת בנוף הרי מדבר יהודה בחודש תשיעי, סמוך לבית הורי ויודעת שעלי להתאשפז מחר ללדת לידה שקטה. היום הרת עולם. לידה שקטה שהשקט הרועם שלה חזק מכל רעש. קול דממה דקה שהולך איתי עד היום. בהריון כשידעתי שיש לי בן תהיתי איך מביאים ילד לברית מילה והתהיות התחלפו בברית דמים. מצאתי עצמי עם האיש שלי משתדלים להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה.
כך הגענו להליך של ׳לידה שקטה׳ בהדסה הר הצופים. לידה עוצמתית ועצובה, כל כך אחרת מכל מה שהכרנו ושיערנו לפני הבשורה הקשה. בתום הלידה, בחרנו להיות נוכחים באופן מלא, לתת מקום לפרידה ולחיבוק אחרון. חשנו רצון לעצור את הרגע. הוספתי נשיקה רכה על לחי קטנה. לחשתי לאוזניו מילים שטמנתי מראש במכתב פרידה והודיתי לו על אימהות קצרה.
קראנו לו בשם, מלאכי.
הבנה מיידית שעלתה בי הבהירה שיש בי רצון לקבורה מסודרת. נעזרנו בארגון ״עיתים״. בזכותם התאפשרה קבורה משפחתית קטנה וקבר שנשאר חלק מחיינו. חזרה הביתה בידיים ריקות, אל מול בת בכורה מאוכזבת ולא מבינה. ריק עצום, מיטות נפרדות, בכי וצער אין סוף.
שבת האשונה אחרי הלידה הייתה שבת ׳זכור׳ ואני רק רציתי לצעוק לכולם, זכור את הקטן שהיה בתוכי!
הצער שמעבר למילים
לצידי היו חברות שילדו איתי – ממש באותו היום ובאותה התקופה – והיו בחוויה כמובן אחרת לגמרי. כמה שוני היה ב׳חופשת הלידה׳ שלהן מול שלי. התאבלתי, שחיתי את הכאב, כתבתי אותו, עברתי דרכו ובתוכו.
פגשנו התמודדות יומיומית עם חוסר הלגיטימציה להתאבל באין מודעת אבל, באין שבעה, ובאין שלושים או ציון רשמי של שנה. גילינו שמסגרות אבל ממסגרות את האבל. בהיעדר מסגרות כאלו, היה קשה להוליך ולהוביל את האבל, לתחום את האבל ולהנות מכל הטוב שהיה לנו. גילינו כי התפקוד היומיומי, החזרה למעגל העבודה, המשפחה, החברה, השמחות והלידות שסבבו אותנו הפכו לאתגר מתמשך, משותף לנו וגם לגמרי שונה בינינו.
חיפשתי עבורי ועבור האיש שלי קבוצת תמיכה אך לא היה בנמצא. החלטתי שזהו סוג של מוצא ומזור. החלטתי ללמוד הנחיית קבוצות. השקעתי ולמדתי, התנסיתי בקבוצה דינאמית במשך שנתיים וחצי של לימודי הנחיה וטיפול משפחתי וזוגי. דווקא הלימוד, התהליכיות וההכוונה העצמית לתפקיד, הצמיחו בי אט אט כוחות. נבטו בי כוחות חיים ויכולת להיות גם עבור אחרות. הנחיתי קבוצות נשים ונערות שונות תהליכיות. התחלתי ללמד יהדות במדרשות לבנות ולנשים.
חלל הבטן אט אט התנקה מתחושת המוות. החיים צמחו בתוכי שוב זכיתי להרות וללדת והחיים המקצועיים הביאו איתם הזמנה ממרכז הטראומה והאובדן בשומרון, להנחות קבוצת צמיחה אחר אובדן הריון – "נשים מדברות על השקט" יחד עם פסיכולוגית מטעם המועצה. כך התקבצה קבוצה מרגשת של נשים שעברו אובדן הריון. היום, מעבר להיותי עצמאית עובדת כמרצה ומנחה סדנאות, מלמדת תורה בבתי מדרש לנשים, אני מלווה נשים רבות במסע החיים, ולא מעט נשים שעברו אובדן הריון.
אחרי הולדת בני הרביעי נתבשרתי כי לא אוכל לשוב ללדת. בי נשבעתי שלא אפסיק ללדת, אמצא דרכים ללדת חיים באופנים אחרים.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
ניצוצות של תקווה
חלמתי לפרסם את מה שכתבתי בעת האבל, להעלות מודעות בנושא, לרופאים ורופאות, מיילדות, רבנים רבניות, רכזי ורכזות קהילה, לעודד פרידה, לאפשר קבורה, לייצר טקסי אבלות שיאפשרו למסגר את הכאב מחד ולהודות על כל הטוב שיש מאידך.
חלומי מתגשם בשנתיים האחרונות אט אט עת פנו אלי מעמותת 'ניצוצות ענבר'. העמותה הוקמה בשנת 2017 ע"י אלה נוימן לזכרה של ענבר בתה שנולדה בלידה שקטה – מתוך רצון להוסיף אור וחיים, להאיר לאחרים בזמנים של חושך ולהפיץ ניצוצות של תקווה שיתעצמו לאור גדול.
"ניצוצות של שקט" היא עמותה מבית "ניצוצות ענבר" והיא מלווה אמהות ואבות אחר לידה שקטה. אני נמנית על מתנדבי העמותה, ואני מתפקדת בה כרכזת צוות מטפלים מתנדבים והיום אני חלק בלתי נפרד מהעמותה הנפלאה הזו, שמפזרת אור עבור זוגות אחרי לידה שקטה. העמותה מחלקת ערכות בבתי חולים לאבות ואמהות שעברו לידה שקטה. הערכה כוללת הספר 'רסיסים של שקט – אוסף סיפורי לידה שקטה" עם תובנות וחיזוקים (וסִפּוּרי נמנה באסופת סיפורים). בערכה גם דף על תהליך ואפשרויות הפרידה, הזמנה לליווי רגשי ראשוני, מחברת אישית לכתיבה, וספר ילדים של סיגל לבסקי "בכיתי כי חיכיתי" (שמאפשר להורים לתווך לילדים שבבית את האובדן) ושובר זוגי לארוחת בוקר.
אני מקבלת טלפונים רבים לליווי נשים וזוגות. יש פעמים שהשיחה מגיעה ממש רגע אחרי קבלת הבשורה המרה, יש פעמים שמבקשים ממני עצות טובות להתארגנות ללידה שקטה עצמה, ויש פעמים שהפניה מגיעה בתקופת ההתמודדות שאחרי הלידה השקטה בשל הצורך לעבד. העיקר שלא ישאר איש בשקט הזה לבד.
לא הלכת מעולם
אנו חובקים תודה לאל ארבעה מקסימים פה אתנו ומלאך קטן למעלה, ומצטרפים לתפילות כהן גדול שלא תפל אישה פרי ביטנה.
הכאב נפרע באירועי חיים קטנים, תזכורות שונות, תאריכים משמעותיים. רגעי שמחה שהחוסר פתאום מורגש בו יותר, ימי נישואין, שיחות אישיות שלנו כזוג, שיחות כנות עם הילדים המתבגרים, עם הבנות הגדלות. דמעות שיורדות פתאום בהדלקת נרות. רגע אחרי שיחת טלפון מלווה יולדת ברגע אמת ללידה שקטה והשקט הזה הולך מסוף העולם ועד סופו וקולו אינו נשמע. רגעים בהם התפרט הכאב לפרטים, נפרט לפרוטות והדמעות הפכו למילים שאולי קולן ישמע.
בימים אלו חודש המודעות ללידה שקטה, אני נעצבת לליבי, ועם זאת מודה על כל הטוב, העשייה בעמותה וליווי אימהות ואבות ברגעים כל כך משמעותיים נותנים בי כוח ומולידים בי כוחות חיים.
כָּל שָׁנָה בַּאֲדָר מַגִּיעַ גַּל הַכְּאֵב,
שיר שנכתב בי עת אחותי הקטנה ילדה את ילדה החמישי במספר (אדר תשפ״א, מרץ 2020)
וּכְמוֹ בַּיָּם צָרִיךְ לְהִתְאַחֵד עִם הַגַּל
אַחֶרֶת זֶה כּוֹאֵב יוֹתֵר.
כָּל שָׁנָה עוֹלָה לַקֶּבֶר
וְכִמְעַט מִתְבַּלְבֶּלֶת
חוֹשֶׁבֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהָנִיחַ אֶבֶן עַל הַקֶּבֶר,
וּמְבִינָה שֶׁצָּרִיךְ לְהָנִיחַ אֶת הַבֵּן בַּקֶּבֶר.
לְהָנִיחַ, כַּמָּה קָשֶׁה פָּשׁוּט לְהָנִיחַ…
לָתֵת לוֹ לָנוּחַ
לָתֵת לִי לָנוּחַ
וְהַשָּׁנָה קָשֶׁה לִי לְהָנִיחַ וְלָנוּחַ
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַדִּבּוּרִים בַּמִּשְׁפָּחָה
נִשְׁבַּר הַשִּׂיא יֵשׁ חֲמִישִׁיָּה.
וְאֶצְלִי נִשְׁבָּר הַלֵּב, גַּל הַכְּאֵב גָּדֵל
כִּי הַחֲמִישִׁיָּה שֶׁלִּי נִשְׁבְּרָה
וְהַשָּׁנָה נִשְׁבַּר הַשִּׂיא
גַּל הַכְּאֵב שָׁבַר אוֹתִי.
וַאֲנִי מַגִּיעָה לַקֶּבֶר וּמִתְאַחֶדֶת עִם הַכְּאֵב
מְנִיחָה אֶת הָאֶבֶן
מְנַסָּה לְהָנִיחַ אֶת בְּנִי.
הוֹלֶכֶת לִשְׂחוֹת
שׂוֹחָה בְּיָם הַכְּאֵב
שָׁבָה הַבַּיְתָה
מְבַשֶּׁלֶת לְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה
עוֹרֶכֶת שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרַי הַפְּנִימִיִּים,
וּשְׂמֵחָה בְּחֶלְקִי
מְחַבֶּקֶת אֶת הָאַרְבָּעָה שֶׁלִּי
וּמַרְגִּישָׁה מְלֵאוּת
לוֹבֶשֶׁת מַלְכוּת
וּמְבַקֶּשֶׁת לִרְאוֹת פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.
וּכְשֶׁאֲנִי חָשָׁה אֶת הֶאָרַת הַפָּנִים
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה גַּם מָחָר?
לְהָרִים יַחַד כּוֹסִית לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם עִם אִישִׁי וִילָדַי.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- בגדי העקרות שלי – בתאל קולמן
- כולן בהריון חוץ ממני – גלויה אנונימית
- עד הקצה: טיפול גוף-נפש למטופלות פוריות – נעה פלר
- הליכה במסע הפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
- אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- על הצורך בטקס לאחר אובדן היריון, והצעות מעשיות לכינונו – צוות גלויה
- עיבוד האיבוד: הצעה לטקס לאחר הפלה – רעיונות לקטעים ותפילות – גיתית איש שלום
- אבלות על תינוק שלא מלאו לו שלושים יום – תניה רגב
- ניצוצות של שקט – יעל ביננפלד
- ילדה מתה בתוכנו – אלון תמרי
- ענבר. מונולוג לידה שקטה – אלה בילי נוימן
- לקריאת שירים על הפלה ואובדן הריון במגזין גלויה
