מקומו של הגבר בלידה

גברים הרוצים להיות פעילים בלידה עשוים להיתקל בשאלות של מיקום ותפקיד. על מקומו של הגבר במהלך הלידה של אשתו וקטעים מהספר "מיילדות רוחנית"

שאלת מקומו של הגבר בחדר הלידה היא שאלה קצת מוזרה. מה זאת אומרת מה מקומו? האם קיים מקום שהוא לא מקומו בשום פנים ואופן? מי מחליט? ואיך בכלל עונים על שאלה כזאת?

האם יש מקום שמתאים לכל הגברים? האם יש מקום שכל הגברים מרגישים בו בנוח?

יש עוד שאלות שמקשות על גיבוש התשובה. מה אם לגבר מתאים דבר אחד אבל לאישה שלו מתאים דבר אחר? מה אם הגבר מאוד רוצה להיות נוכח ופעיל אבל האישה מעדיפה שלא ייצפה בה יולדת? מה אם האישה מאוד רוצה בן זוג תומך ונוכח, אבל הגבר שלה לא מסוגל לעשות את זה?

כמו שלזוג אין דרך לדעת מראש איך הלידה תתפתח ולאיזה סוג של תמיכה האישה תזדקק, איך הזוג יכול לדעת מראש מה יהיה המקום שמתאים לגבר בזמן הלידה?

בעצם יהיה הכי קל לסכם כבר עכשיו ולכתוב את התשובה שלי לשאלה הפותחת: אני לא יודעת.

גם אחרי ששמעתי אין ספור סיפורי לידה, ואחרי שליוויתי מאות לידות, וגם אחרי שדיברתי על הנושא הזה עם בני זוג של יולדות לפני הלידה וגם אחרי הלידה והייתי עדה לתגובות שלהם בזמן הלידה ושמעתי את החוויה שלהם ממנה אחרי הלידה – גם אחרי כל זה אני עדיין לא יכולה לענות על השאלה הזאת, כי לכל גבר יתאים משהו אחר ולכל אישה יתאים משהו אחר. כדי שזוג יוכל לענות בעצמו על השאלה הזאת, כדאי גם לקחת בחשבון הבדלי תרבות והבדלי תקופה.

הדוגמא הראשונה שעולה לי בראש היא הסיפור הבא מתוך ״מיילדות רוחנית״, ספר הכנה ללידה שתרגמתי לאחרונה יחד עם רחלי לביא.

"מיילדות רוחנית" היא אוסף סיפורי לידה והדרכה מעשית למיילדות ולכל מי שרוצה להבין את תהליך הלידה לעומק מבחינה אנטומית, פזיולוגית ורגשית. הספר יצא במהדורה ראשונה בארה״ב בשנת 1975 והביא איתו בשורה ששינתה את עולם המיילדות והוא נחשב למהפכני וחדשני עד היום.

את סיפורי הלידה המופיעים בספר כתבו מיילדות, ובראשן המיילדת איינה מיי גסקין ששמה חתום על הספר, ולצידה יולדות ובני זוג, החברים בקומונה היפית אמריקאית שראשיתה בשנות ה-70, קומונה שקיימת ופעילה עד היום.

 את הסיפור מספרת המיילדת איינה מיי גסקין מהזווית שלה. מצורפים חלקים מהסיפור:

הסיפור של קרוליין (מתוך הספר "מיילדות רוחנית")

הפעם הראשונה שבה הייתי צריכה להעביר אישה בלידה לבית החולים הייתה בקיץ של 1972, הלידה החמישים ושש שלנו. כאשר הבנתי שקרוליין בלידה, הלכתי אליה לאוטובוס כדי לבדוק את הפתיחה של צוואר הרחם שלה. להפתעתי גיליתי שהתינוק שלה במצג עכוז. סטיבן הסיע אותי ואת הזוג בלידה אל בית החולים המחוזי בקולומביה. זו הייתה דרך של קרוב לחמישים קילומטרים.

הדבר המוזר באותם ימים הוא שהיה אסור לבעלה, הַרְלֶן, להיכנס אל חדר הצירים או אל חדר הלידה. נדמה כי התחושה הכללית הייתה שבעלים רק יפריעו, שסביר להניח שהם יתעלפו ושלא תהיה להם שום דרך לעזור לנשותיהם בזמן הלידה. כשהחלפתי לבגדים סטריליים (שמתי לב שאני לובשת בגדים שמתאימים יותר לרופא מאשר לאחות), החלטתי שעלינו לשמור על הכללים כדי לבנות מערכת יחסים טובה עם בית החולים. מכיוון שקרוליין רצתה להישאר עם הרלן בעלה ככל האפשר, החלטנו, לאחר הבדיקה הראשונית, לשבת בחדר ההמתנה עם שאר המשפחות הממתינות שישבו שם.

למזל כולנו, קרוליין תרגלה יוגה ובאמת לא נותר לי דבר לעשות כדי לעזור לה להרפות ולהירגע בלידה הראשונה הזאת שלה. היא ישבה ברגליים משוכלות על הספה המכוסה פלסטיק ליד הרלן, וסטיבן ואני ישבנו מולם על ספה נוספת בחדר הקטן רווי עשן הסיגריות. היו שם חמישה או שישה קרובי משפחה מרוטי-עצבים שהמתינו לחדשות בנוגע לנשותיהם שהיו בלידה. לעיתים שמענו את הצעקות והקללות שלהם כאשר אחות או רופא עברו דרך הדלתות הנפתחות אל חדרי הצירים. קרובי המשפחה היו מתכווצים ומעשנים בשרשרת.

בין הגלים קראנו מגזינים. כששמענו את הנשימות של קרוליין נעשות עמוקות יותר, הנחנו את המגזינים והתאמנו את הנשימות שלנו לשלה בזמן שהיא נרגעה והרפתה עד לסיום הגל. עזרנו בכך שגם אנחנו היינו רגועים ומפעם בפעם חייכנו אליה.

אני בטוחה שהיינו המראה המוזר ביותר שהחבר׳ה שם בחדר ההמתנה ראו בשנים האחרונות, אבל אחרי הניסיון שצברנו בשיירה, היינו די רגילים להמשיך בעניינינו גם כשאנשים שהסתכלו עלינו חשבו שאנחנו מוזרים. קרוליין נראתה חיונית ויפה. אני משוכנעת שכולם שם התרשמו מהאומץ שלה ומהיופי שלה. לא עבר זמן רב והיא התחילה להרגיש שהיא צריכה ללחוץ. היא ואני קמנו, היא הצמידה את שולי חלוק בית החולים שלה מאחוריה, ונכנסנו דרך הדלתות הנפתחות אל חדרי הצירים. הרגשתי מבורכת להיות איתה."

שתי אסכולות בעולם הלידה

אולי כדי להקל על הדיון שאני מנהלת כאן, אחלק את עולם הלידה לשתי אסכולות:

אסכולה אחת, שמיוצגת היטב בסיפורי הלידה שבספר שתרגמתי ״מיילדות רוחנית״, טוענת בעזרת המשפט היפיפה ״כמו שהתינוק נכנס, ככה הוא צריך לצאת״.

ואיך התינוק נכנס לשם? במצב אידיאלי, התינוק הזה נוצר בגוף האמא בעקבות יחסי מין שבני הזוג קיימו באווירה אוהבת ובטוחה וברצון משותף ובתקווה גדולה של הגבר ושל האישה יחד.

איך התינוק יוצא משם? במצב אידיאלי יתקיימו פחות או יותר אותם תנאים. הגבר יהיה פעיל ותומך, האווירה תהיה אוהבת ובטוחה והתקווה והציפייה תהיה משותפת לשני בני הזוג.

תוסיפו על זה את העובדה שהאירוע השני (הלידה) הוא התוצאה הישירה של האירוע הראשון (יחסי מין) ועוד תוסיפו על זה את העובדה שאותם איברים וגם אותם ההורמונים מככבים בתפקידים הראשיים של שני האירועים.

כשמסתכלים על זה ככה יש הרבה מאוד היגיון ברצון של הרבה זוגות להרגיש שגם בזמן הלידה הגבר הוא חלק חשוב ומשמעותי לצד האישה היולדת, ושאין תחליף לנוכחות שלו בחדר הלידה. הרי לא רק שהאישה שלו עוברת חוויה גדולה מהחיים, אלא גם התינוק שלו עומד לצאת לאוויר העולם! איך אפשר בכלל לדמיין שהוא יפסיד את האירוע?

זוגיות, כאב ואנדורפינים (מתוך הספר "מיילדות רוחנית")

הנה קצת על תמיכת בן הזוג מהעיניים של המיילדת, מתוך הספר ״מיילדות רוחנית״:

״חלק משמעותי באמנות המיילדות, שעל פיו טוב שאביו של התינוק ישתתף בלידה ויתמוך בתהליך, נשען על יצירת אווירה קלילה, מלאה בהומור ובחושניות. לא כל הזוגות מרגישים בנוח עם נשיקות וליטופים בזמן הלידה, במיוחד כאשר המיילדת נמצאת בחדר, אז אם האישה נמצאת בתחילת תהליך הלידה ואני אחוש שהמגע של הגבר שלה יעזור לה להירגע, אני אסוג אל חדר אחר, ואכנס מדי פעם רק כדי לבדוק את דופק העובר או את הפתיחה של צוואר הרחם, כדי לאפשר להם לגלות איזה מגע יהיה המתאים ביותר כדי לקדם את הלידה.

אני מאמינה שהסיבה שרוב הנשים שנכחנו בלידות שלהן היו מסוגלות לעבור לידה פעילה ללא משככי כאבים או הרדמה, היא האווירה שלמדנו ליצור בלידה. יש הסבר פיזיולוגי מבוסס לכך שנשים מסוימות חשות יותר כאב בלידה מאשר נשים אחרות. לאישה שנמצאת במרכזה של תשומת לב חיובית, אשר חשה מלאת הודיה, מבודחת, נאהבת ומוערכת, יש רמות גבוהות יותר של אנדורפינים במוח. אנדורפינים הם נוירוטרנסמיטורים שחוסמים את תחושת הכאב.

מצד שני, יש גם חומרים דמויי אדרנלין שהגוף עשוי להפריש בזמן הלידה, במיוחד כאשר האישה חשה פחד, קור, כעס, השפלה או כל תחושה קשה אחרת. אדרנלין הוא חלק ממערכת ההגנה של הגוף, והוא מופרש כאשר אנחנו מרגישים סכנה. קצב הלב מתגבר, השרירים נדרכים, צירי הלידה עלולים להיעצר ותחושת הכאב מתגברת. כאשר רמות האדרנלין גבוהות, האימא מוכנה להילחם או לברוח, לא ללדת את התינוק שלה.״

לידה היא אירוע נשי

אסכולה שנייה, שכנראה ליוותה את רוב תקופת האנושות, טוענת שלידה היא אירוע נשי ושממספר סיבות שונות אין לגברים, גם לא לאבות של התינוקות, מקום בתוך חדר הלידה. גם כאן כמובן אפשר למצוא לא מעט היגיון.

רוב הנשים היולדות זקוקות בלידה שלהן לעידוד ולתמיכה. הן צריכות לשמוע שוב ושוב כמה הן מסוגלות וחזקות וכמה הגוף שלהן חכם ונפלא. קשה מאוד להעביר שעות על גבי שעות של צירים כואבים ומעייפים בלי לקבל תמיכה רציפה.

לעיתים הצירים כל כך כואבים והבלתי נודע כל כך מפחיד ומייאש עד שמחשבות על מוות מתגנבות אל הראש. לשמוע גבר שמעולם לא היה בהיריון ולא חווה לידה אומר לך ״הכל בסדר, אל תדאגי״ זה לא ממש משכנע. מאיפה הוא יודע שהכל בסדר? אין לו מושג מה את מרגישה. הוא אפילו לא יכול לדמיין את התחושות. אז את יודעת שהוא מנסה להרגיע אותך אבל זה כנראה לא עובד. את פשוט לא יכולה להאמין לו. לעומת זאת, לשמוע אישה שחוותה לידות בעצמה אומרת לך בחיוך ״מה שאת מרגישה הוא נורמלי. את מתקדמת נהדר! איזה יופי שאת מקיאה, זה סימן להתקדמות!״ מה לעשות, זה הרבה יותר משכנע ומחזק.

בנוסף לזה, בדרך כלל, סוג היחסים המתקיימים בין בני זוג הוא רומנטי, מיני, לפחות בחלקו.

האסכולה הזאת מניחה שאם גבר שעד ליום הלידה רגיל לקשר בין איבריה המוצנעים של אישתו למיניות, יתקשה ואף יתבלבל נורא כשהוא יראה איך האיברים האלה משמשים למטרות אחרות, אימהיות. ועוד לפני כן – אם אישה רגילה להופיע בפני בעלה מטופחת ונקייה, היא אולי מאוד תתקשה להופיע מולו בזמן הלידה כשהיא מקיאה, מזיעה, מקללת, משחררת גזים וצואה ולעיתים מדממת.

כשזוגות מגיעים אלי להכנה ללידה אני מקפידה לספר להם על שתי נקודות המבט השונות האלה.

חשוב לי לתת לגיטימציה לכל אחת מהמחשבות והחששות שאולי עולות אצל הזוג לקראת הלידה, וחשוב לי לעזור להם לחשוב על ההרכב האנושי שהכי מתאים ללידה של התינוק שלהם.

כדי להצליח לגבש את התוכנית הנכונה ביותר, חשוב מאוד שהזוג יעבור הכנה מלאה ללידה וחשוב שההכנה הזאת תהיה איכותית ומקיפה. כי איך תדעו מה עובד בשבילכם ומה לא עובד בשבילכם אם אתם עדיין לא יודעים לאן אתם בדיוק נכנסים?

הכנה ארוכה ומקיפה

המטרה של הכנה ללידה היא לעזור לזוג להישאר רגועים בלידה ולשמור על אוירה טובה. הכנה איכותית ומקיפה ללידה כוללת מחשבה על התנאים הפיזיים, נירמול של תחושות והכנה לתהליך הגופני של הלידה ודרכים בהן בן הזוג יכול לתמוך באשה היולדת.

חשוב להבין מה מצפה לזוג במקום שבו הם בוחרים ללדת. אם הזוג בוחר ללדת בבית חולים מסוים, הוא צריך לקחת בחשבון שהם לא יכולים לבחור את המיילדת ושהמיילדת שלהם לא תהיה צמודה אליהם כל הזמן. לרוב היא אחראית על שני חדרי לידה נוספים ביניהם היא עוברת הלוך ושוב. כמו כן חשוב להבין שהמשמרת מתחלפת כל 8 שעות וזה אומר שמתישהו תעזוב המיילדת שלמדה להכיר אתכם, ותכנס מיילדת חדשה. המיילדת בוודאי היתה רוצה לשבת איתכם ולהכיר אתכם לעומק, להסביר לכם כל מה שאתם רוצים להבין, לפרוס בפניכם את האפשרויות שלכם ואת היתרונות והחסרונות של כל אפשרות ולעודד אתכם לבחור את מה שהכי מתאים לכם. רוב הסיכויים שהיא גם היתה שמחה לתמוך בכם רגשית ולהקל דרך עיסוי ומגע. העניין הוא שברוב המשמרות אין למיילדות את הזמן לעשות את זה. הן בקושי מספיקות לשתות כוס מים ולבקר בשרותים.

הכנה טובה תעזור לזוג להבין מה קורה לרוב הנשים בלידה. יעזור גם לדעת שכל הדברים האלה שקורים בזמן הלידה הם לגמרי נורמליים. נורמלי שיהיו לאישה בחילות ושהיא תקיא, נורמלי שהיא תינהם ותשמיע קולות משונים בזמן הציר (זה מאוד מקל על הכאב), נורמלי שיצאו מהנרתיק המון הפרשות, נורמלי שכשהיא תלחץ את התינוק ייצא החוצה גם קקי, נורמלי שיהיו ריחות שונים ומשונים בחדר, נורמלי שיהיו לה שינויים בבחירות ובחשקים ובמצב הרוח וכו׳.

הכנה טובה ללידה תכלול גם דרכים בהם בן הזוג יכול לתמוך באישה היולדת ולהקל על הכאב שלה, בין אם יש שם דולה ובין אם אין.

אחרי שעוברים את ההכנה הזאת ללידה, חשוב שבני הזוג יהיו כנים אחד עם השני וישתפו אחד את השני בחששות שאולי יש להם:
״אני חושש לאכזב אותך״
״אני חוששת שתראה אותי יולדת ולא אהיה יפה בעיניך״
״אני חושש שלא אצליח להקל על הכאב שלך״
״אני חוששת שאם זה יהיה ארוך מידי אתה תירדם ואני אשאר לבד״
״אני חושש להיות האחראי הבלעדי על הצרכים שיעלו לאורך הלידה״

במידה והזוג מחליט שמה שהכי מתאים להם זה שבן הזוג יהיה בלידה ושתהיה איתם גם דולה או קרובת משפחה שמנוסה בתמיכה בלידה, כדאי שהם יעלו איתה בפגישות המקדימות את נושא הזוגיות שלהם והאופן שהיא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בלידה, וידברו עם המלווה על הדרך שבה כולם יעזרו לשמור עליה ואפילו יחזקו אותה בזמן הלידה.

חשוב שהזוג יהיה רגוע ובטוח שהדולה לא מתכוונת לדחוק את הבעל הצידה ולהשאיר אותו לשחק קנדי קראש על כורסא בצד החדר. דולה טובה יכולה לעזור לבעל להיות התומך העיקרי בלידה. היא יכולה להראות לו איזה עיסויים מתאימים בשלבים השונים ואיך לעשות זאת כך שהוא גם מצליח לשמור על הכוחות שלו לאורך הלידה. היא יכולה כמובן להחליף אותו כשהוא זקוק להפסקה ולמנוחה.

אם והזוג מחליט להיכנס אל חדר הלידה רק שניהם ללא תומכים נוספים, עליהם לוודא שהם מבינים פחות או יותר מה מצפה להם ולדאוג להכין את עצמם לאופן שבו יוכלו לעבוד יחד ושהוא יוכל להקל עליה ולתמוך בה נכון לאורך הלידה.

נשימה (מתוך: מיילדות רוחנית)

הנה דוגמא מתוך ״מיילדות רוחנית״ לאופן שבו בן זוג קשוב ורגיש יכול להעניק עזרה ותמיכה גם ללא מגע פיזי:

"אנחנו לא מלמדות שיטות נשימה בזמן ההיריון מפני שאנחנו מרגישות שאם אישה מתאמנת הרבה בשיטה מסוימת, היא עלולה להיות נוקשה מעט כשמגיע רגע ההתמודדות עם החוויה האמיתית של הלידה. אנחנו מדגימות שיטות נשימה בזמן אמת. אם אישה צריכה לנשום בדרך מסוימת כדי לעזור ללידה שלה להתקדם או כדי להתמודד עם התחושות השונות, המיילדות שלנו ידריכו אותה וידגימו לה נשימות שמתאימות למצבה ולצורך שלה.

היו לנו גם מקרים שבהם הבעל הגיש סיוע שלא יסולא בפז. אחד מהם היה עם אישה שילדה את התינוק הראשון שלה. היא סייעה בכמה לידות וחשבה שהיא מכירה די שיטות. השלב הראשון של הלידה שלה היה איטי מאוד ואחרי עשרים וארבע שעות של גלים סדירים וחזקים, היא הייתה בפתיחה של חמישה סנטימטרים בלבד. הפתיחה נשארה ככה במשך שעות רבות. היא לא התקדמה כפי שהיא ראתה בלידות של נשים רבות אחרות, וזה קצת הדאיג אותה.

הבעל שלה ראה את זה. הוא גם ראה שהדרך שבה היא נשמה כדי להתמודד עם הגלים לא באמת עזרה לה. הוא אמר לה שכפי שהוא רואה את זה, נראה שכשהיא שואפת היא צוברת אנרגיה וכשהיא נושפת – כל האנרגיה מתפזרת לכל עבר. הוא הציע שבמקום לשחרר את האוויר מיד, היא תחזיק את האוויר בפנים לזמן קצר ורק אז תשחרר. הוא צדק. כשהיא החזיקה את האוויר בשיאו של כל גל, היא צברה ביטחון והרגישה שהיא מסוגלת לנהל את האנרגיה של הגלים ואז היא התחילה להיפתח במהירות. בתוך כמה גלים היא הגיעה לפתיחה מלאה והתחילה ללחוץ.

התינוק נולד בערך עשרים דקות מהרגע שהיא קיבלה הדרכה לשיטת נשימה מותאמת אישית. הכי טוב זה כשזוג מצליח לגלות בכוחות עצמו כיצד להפיק את התועלת הרבה ביותר מהגלים."

לתאם ציפיות

אם בחרתם שאת תהיי משלב כלשהו לבד בחדר הלידה, בחברת המיילדת בלבד, תאמו ביניכם מראש איך בכל זאת הוא יכול לתמוך בך מרחוק. אני מכירה לא מעט נשים שמה שהכי מקל עליהן בלידה זה לדעת שהבעל שלהן נמצא ממש מעבר לדלת ושהוא לא מפסיק לחשוב עליהן, להתפלל להצלחת הלידה ולכוון אליה ואל התינוק שלה אנרגיות חיוביות.

לרכישת הספר מיילדות רוחנית >>

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• אבהוּת אל מול הקושי: דכאון לאחר לידה בגברים – ד"ר ליאור ברוך
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
• הריון: שינויים ברגש, שינויים בחשק והצעות מסייעות – צוות גלויה
• 'ההכנה הכֵּנָה ללידה': נשים מדברות לידה – קרן בויקו
• מיניות בעת ההיריון ואחרי הלידה – טלי רוזנבאום
• הליכה במסע הפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
• כולן בהריון חוץ ממני – גלויה אנונימית
• 34 מיתוסים נפוצים בנושא פוריות, נשיות, בריאות ומיניות – דפנה מאיר ז"ל
• הכל בסדר? אתגר האינטימיות בתקופת הסגר– צוות גלויה

• מה זו לידה פעילה – הלה שוורצורגן
• "בריאה": ריקוד הלידה – יעל ברמן
• ללדת בבית זה לא "אומץ", זאת (גם) דרך בטוחה ובריאה – מוריה נוה
• לידה כחוויה רוחנית: חזון והצעה לבניית טקס משלך – אלכס ברגר-פולסקי
• לידה מתוך הבית – אדם כ״ץ והרבנית שרה סגל-כץ
• טקס 'סגירת עצמות': לחתום את הלידה כפי שהיא חקוקה בגוף ובנפש – אור סנדרוביץ'

שירים ותפילות על הריון ולידה:

• בגלל זה – שגית ארבל-אלון
• זמן – חוה פנחס כהן
• בין השמשות – עמיחי חסון
• פתיחה – שרה סגל-כץ
• לידה – אסנת אלדר
• פעמיים צלקת – חלי טל שלם
• משגב יולדת – שרה סגל-כץ
• מעקב תנועות – ילי שנר

• תפילה לכניסה להריון – אורה זך
• תפילה לפני טבילה לאשה הרה בְּיַרְחָהּ התשיעי – אורה זך
• תחינה ערב לידה – שירה לוין
• תפילה לאישה לפני לידה – תהילה אזולאי שאול