יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱ-לֹהֵינוּ וֶאֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם
(מתוך תפילת הדרך)

שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְשָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן.
שֶׁתְּבִיאֵנוּ לְבֵיתֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וְחַיִּים נָבוֹא,
לְשָׁלוֹם. וְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב תַּזְרִיחַ לָנוּ קַרְנַיִם שֶׁל אוֹר,
וְלֹא תַּרְאֶה לָנוּ יוֹתֵר חֹשֶׁךְ וְלֹא דְּמָעוֹת בָּעֵינַיִם.
שֶׁמִּן הַזְּרָעִים, שֶׁדָּמַעְנוּ, יָצִיצוּ צְמָחִים שֶׁל אֹשֶׁר,
שֶׁמִּן הָאַהֲבָה, שֶׁזָּרַעְנוּ, יִוָּלְדוּ לָנוּ יְלָדִים שֶׁל יֹפִי.
וְהָעוֹלָם, שֶׁיָּשׁוּב, כְּמִנְהָגוֹ, לָסֹב עַל צִיר הַיָּמִים
הַטּוֹבִים, בָּהֶם יָכֹלְנוּ לָלֶכֶת חָפְשִׁיִּים עַל הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר נָתַתָּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל. וְשֶׁתִּשְׁמַע.
שֶׁתִּשְׁמַע אֶת קוֹל דְּמֵי בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ מִן הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר בֵּרַכְתָּ, זוֹעֲקִים. שֶׁנִּזְעַק אֵלֶיךָ, וְאַתָּה תַּקְשִׁיב.
שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ עוֹד לִזְעֹק. לֹא עוֹד לִזְעֹק. לֹא עוֹד.
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם.
(אָמֵן.)