מדרש יוסף ודינה

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

דִינָה, אמר יוֹסֵף.
יוֹסֵף, אמרה דִינָה.
עוד מבטן אמותינו התרוצצנו כתאומים, חולקים את בדידותנו כשליה.
כחוט שקוף של גזרה משותפת, גְּדֹלָה וּמָרָה.
גדלנו חריגים, איש מסיבותיו, במשפחה צפופה ומסובכת. יצאנו, הושלכנו, הופשטנו, הורדנו את תהום נושכת.
יוֹסֵף, אמרה דִינָה, ובליבה התכוונה: יֹסֵף ה' לִי את העוז כשאדם תופש בי, לעזוב חלק ממני אצלו מפרפר כזנב זיקית, ולנוס חוצה.
דינה, אמר יוֹסֵף, ובְּלִבּוֹ התכוון: דִינה ה' את אלה שחוללו לי כל זאת, ואני למולם מתייפח, מאכיל את טפם ואינני כועס, אינני צורח.
כעסי נותר שם זנוח בַּבּוֹר. לא היה לי כוח למשוך אותו איתי מִצְרָיְמָה.
יוֹסֵף, אמרה דינה, והתכוונה: יֹסֵף ה' לִי בֵּן. יפְרַנִי בְּאֶרֶץ עָנְיִי.
דִינָה, אמר יוֹסֵף.
יוֹסֵף, אמרה דִינָה.
היא הבינה מה הוא מתכוון. הוא הבין מה היא התכוונה.

מדרש זה על יוסף ודינה נשען על שני מדרשים מוכרים: הראשון, הוא המסורת המדרשית המתייחסת לחילופי יוסף ודינה ברחם; השני, הוא המדרש המתאר את נישואי יוסף לאישה את בת דינה (אסנת). המדרש מתייחס להיבטים של הפגיעה ששניהם עברו.