את מסעה של רעות גמליאל, מסע של התבגרות, ציפייה ואכזבה, התרגשות ושמחה, חיפוש שעוד לא נגמר – מלווה ירושלים. גילוי לב אינטימי ומשתף, בין רחובות וסמטאות העיר.
***
ויותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה.
יותר מכולם, ירושלים רואה וסופגת אותי. היא זוכרת איך התחלתי את הדרך, זוכרת איך רעדתי מהתרגשות בעוד אחד מערביה הקרירים, איך חשבתי שזה הולך להיות כל כך קל. ופשוט.
כבר שנים, היא מחבקת אותי.
עוד שנה, ועוד אחת, היא רואה אותי גדלה ומתבגרת, מתאפרת לדייט בשירותים במכללה והנה בתמונה אחרת אני כבר לובשת שמלה בדירה משלי, ואז עוברת לדירה חדשה ונכנסת לרכב של הבחור שבא לאסוף אותי, סוגרת את הדלת ומשאירה אותה בחוץ…
היא רואה איך אני יוצאת ויוצאת ויוצאת, שומעת את הצעדים שלי בתוכה, את התפילות שאני לוחשת רגע לפני עוד דייט. שרק יעבור בשלום. שאדע אם זה שלי או לא. שאצליח לפתוח את העיניים ואת הלב. היא שומעת את הצחוק שלי שהופך פתאום לבכי מר, מכילה את השתיקות המעיקות.
היא קופאת איתי מקור ושומעת אותי מקללת את החורף שלה בעוד דייט ספוג מגשם, ואז בקיץ שתינו מלאות בהקלה כשאני לובשת שמלה קצרה וסנדלים. היא מאזינה בקשב לכל השיחות והפטפוטים חסרי התוכן שלי בבתי קפה, ואחר כך בגן הוורדים. במשכנות שאננים, במתחם התחנה, בגן הפעמון ובסמטאות העיר העתיקה. היא מלווה אותי לתחנה עם בחור אחד ובלי שהיא מספיקה למצמץ אני כבר עם אחר… היא שומעת את שיחות הטלפון שלא נגמרות, לפעמים היא צוחקת יחד איתי מההתכתבויות, אנחנו עולות יחד לאוטובוס עם אוזניות והנה היא יושבת איתי על הספה בדירה, ממשיכה להקשיב למרות שאני בעצמי כבר לא.
היא נושמת בכבדות יחד איתי בלילות מסויטים ללא שינה, צופה בי מתהפכת מצד לצד בחוסר נוחות, חולמת איתי שוב שאני מתחתנת אבל מתעוררת רגע לפני שאנחנו מספיקות לגלות עם מי.
ירושלים רואה אותי מתאהבת לראשונה, צוחקת ומלאה חיים, היא מחייכת כשהיא מגלה איך אני כשטוב לי עם מישהו. היא שמחה איתי ומתרגשת, הלב של שתינו פועם מהר, היא לוחשת לי תפילות ותקוות כשאני מביטה באושר על הכוכבים שלה יחד איתו.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
אבל אז היא מתאכזבת, כשרסיסים מהלב המנופץ שלי שוב נופלים על האדמה שלה. היא כואבת איתי את הקושי, מכילה ושותקת כשאני צועקת ומטיחה את כל התסכול מהדרך הזאת שלא נגמרת. היא אוספת את הדמעות שלי שפיזרתי לאורך כל הרחובות שלה, דמעה אחרי דמעה. היא מדליקה לי פנסי רחוב, שוטפת ומנקה אותי עם הגשמים שלה שמתמזגים לי בדמעות, שולחת לי קרן שמש מבעד לעננים ובניינים, מסתכלת עליי בעיניי האבן המיוחדות שלה, מסמנת שהיא עדיין שם.
היא קולטת איך אני שמחה אבל גם נצבטת מבפנים עם כל חברה שמתחתנת או הופכת לאמא, מנחמת אותי כשאני חוזרת עייפה אחרי עוד חתונה שרקדתי בה עד לב השמיים, מנגבת לי את האיפור ויודעת שבכיתי לא רק מההתרגשות.
היא ממשיכה לחבק אותי גם כשאני בורחת להורים או לים בתל אביב, מוכנה תמיד לקבל אותי בזרועות פתוחות גם אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו. היא ממשיכה להקשיב גם כשנגמרות לי המילים, ממשיכה להאמין בשבילי גם כשאני כבר מאבדת תקווה.
היא רואה אותי מנסה ומנסה ומנסה, מאמינה לי כשאני מבטיחה שלא עוד, ורק צוחקת כשאני מפרה את ההבטחה וחוזרת ללופ המוכר… היא מחכה לי בשעות לילה מאוחרות אחרי עוד פגישה, ממתינה שאכנס בשקט לדירה החשוכה, אתחבא במיטת היחיד שלי ואשמע ביחד איתה את השירים שאני שמה בכוונה כדי לבכות. והיא בוכה יחד איתי.
היא קמה איתי בבוקר, מחכה לאיתות ממני ששוב חזרתי להאמין, ואז נותנת לי יד ומובילה אותי החוצה, עוזרת ללב שלי לדלג שוב מקשר, לקשר, לקשר…
יותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה.
נראה לי שהיא פשוט כל כך מחכה שאזכה כבר לבנות,
את ירושלים הפרטית שלי.
להוסיף אבן יפה וזוהרת לאבניה.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
מסות וטקסטים אישיים על מסע וחוויית הרווקות בגלויה:
- דייט ועוד דייט ועוד אחד – אביטל גולד
- זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות – עמרי שרת
- די עם ה"בקרוב אצלך" – אורלי שמחי-כהן
- להיות רווקה בט"ו באב – אלינור רחימי
מאמרים על תקופת הרווקות:
- רווקות או יחידאות – הרבנית שרה סגל-כץ
- רווקוּת כחיים מחוץ למפה – גיא צבירן
- למה יש רווקים בעולם – גיא צבירן
- לחיות ברווקות מאוחרת – סיון דרשן
ה' ישמור צאתך ובואך: מוגנות בדייטים – צוות גלויה - והזמן עצר מלכת: רַוָּקוּת בזמן הקורונה – צוות גלויה
- מָה אֶעֱשֶׂה – על שירה מתוך משא הרווקות – הרבנית שרה סגל-כץ
- על קשרי חברות רומנטית וידידות לפני הנישואין – רחל קרן
לקריאת שירים על רווקות ויחידאות במגזין גלויה
