עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם עַל מְאֹרְעוֹת מִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל.
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ בְּשַׁבַּת שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד. 
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ – עַל הַנִּרְצָחִים וְהַחֲלָלִים, הַחֲטוּפִים וְהַפְּצוּעִים, וְהַיִּשּׁוּבִים שֶׁשָּׁמְמוּ כְּהַר צִיּוֹן.
זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ שֶׁנִּמְצֵאנוּ בִּלְתִּי מוּכָנִים.
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים – הָאוֹיֵב חָדַר לִשְׁעָתוֹ לְשִׁטְחֵנוּ, וְטָבַח בְּלֹא רַחֵם. 
יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב – מִבֵּין נִצּוֹלֵי הַטֶּבַח נוֹדְעוּ יְתוֹמִים מֵאָב אוֹ מֵאֵם, וְכֵן מֵאָב וּמֵאֵם יַחְדָּיו.
אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת – יֵשׁ מֵהַנָּשִׁים שֶׁהָפְכוּ אַלְמָנוֹת, וְיֵשׁ אָשֵׁר טֶרֶם יוֹדְעוֹת מָה עָלָה בְּגוֹרַל אִישֵׁיהֶן.
נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּאַכְזָרִיּוּת מְרֻבָּה, וְאַף גְּבָרִים עֻנּוּ בְּיַד צַר.
חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ – עַם יִשְׂרָאֵל הִתְאַחֵד בִּן רֶגַע, וְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתְךָ.
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה וְנִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתֶךָ.
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם וְיִשְׂרְרוּ תָּמִיד אַחְדוּת וְשָׁלוֹם בֵּין בְּנֵי עַמֶּךָ.

פורסם לראשונה ב: עולם קטן, 959, דברים תשפ"ד, רשות הדיבור, עמ' 32.ֿ