לדבר גלויות על ספרות ורוח

גיא צבירן מספר על מה שקורה כשהצעדים ההגיוניים נעלמים להם, והחיים מתרחשים במקום שהוא לא בדיוק בית

זכנו שהנשמות שאתה מגלגל לידינו יבואו לעולם בגוף ונפש בריאים, ויזכו לשמור על בריאות נפשם וגופם כל ימיהם.

כָּל אִישׁ סָפוּן בְּאַרְצוֹ / וְאֵין אִישׁ שֶׁאַרְצוֹ הִיא מְקוֹמוֹ הַתְּמִידִי / כֻּלָּם נוֹדְדִים

הוֹדַעְתִּי לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים / לְגָלוּת מִתּוֹךְ הֶפְסֵק נְשִׁימָה / מַסְדִּירָה עַצְמִי, מַמְתִּינָה / וְאוֹמֶרֶת לְךָ: אֶרֶץ אַחַת לִי, אֶרֶץ זָרָה – לְךָ.

עַד שֶׁתָּבוֹא אֲנִי צוֹבֶרֶת לָנוּ / נִסְיוֹן חַיִּים, נְדוּנְיַת- / דֶּרֶךְ, דַּעַת הַנִּקְנֵית / בְּהוֹן עַצְמִי.

תְּהוֹם צוֹעֶקֶת שַׁדַּי / אַל תַּקְדִּים / שֶׁיִּסָּגְרוּ הַשְּׁעַרִים עוֹד קְצָת / שֶׁיִּפָּתַח חַלּוֹן לֹא עַכְשָׁו.

מַבְטִיחַ שֶׁגַּם הָעֶרֶב תִּמְצָא אֶת יָדִי בַּחֹשֶׁךְ / וְלֹא תַּרְפֶּה מִמֶּנָּה עַד שֶׁנֵּרָדֵם

אֵינִי יְרֵאָה יוֹתֵר מִמַּגַּע הַלַּיְלָה בְּעוֹרִי; / מָה יַעֲשֶׂה לִי הַבָּשָׂר.

כְּתֹם הַלַּיְלָה, הָרוּחַ טוֹרֶפֶת אֶת הֶעָבָר / אֶת מָה שֶׁהָיִית וְאָבַד בָּךְ. / זֶה לֹא גּוּפֵךְ שֶׁמִּתְכַּפֵּר וְלֹא בִּלְחִישׁוֹת, / זֶה מַה שֶׁחֲשֵׁכָה וְלֹא מִן הַגּוּפִים, / בְּטֶרֶם לַיְלָה

זכנו שבביתנו ישכנו האמת והשלום, וכל באי ביתנו ירבו אהבה וכבוד זה לזה.

אֲנִי מִדַּפֵּק חֶרֶשׁ, כְּרָשׁ / בִּשְׁעָרַיִךְ. שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים מִי הֶעָשִׁיר בֵּינֵינוּ

אֲנִי טוֹבֶלֶת בְּצֵל פּוֹעֵם / וְאֵין הוֹפֵךְ וְאֵין דָּשׁ

תפילה לאיש לזיווג על פי ר' רפאל מילדולה מתוך "חופת חתנים": שתמציא לי ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים את זיווגי הראוי לי בזמנו

יֵשׁ גֹּדֶשׁ וְיֵשׁ גְּמִיעָה / יֵשׁ דָּם וְיֵשׁ דִּמְעָה

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ / שֶׁתְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְרָצוֹן,

גַּם הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַמַּיִם / שׁוּם חַיִּים לֹא נִהְיוּ

שיהא בנו כבוד גם בשעה של פער ואפילו תהום בין רצונותינו השונים. שנדע לבנות גשרים מעל התהומות ולהיפגש עליהם

שְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטֶר בֵּין / מְנוּחַת עוֹלָמִים וְאִי שֶׁקֶט זְמַנִּי, / לֹא מַפְרִידִים אוֹתָנוּ בַּלַּיְלָה

וּפַּחַדְתִּי מֵהַנְּסִיעָה שֶׁתִּהְיֶה בַּחֹשֶךְ, שֶׁתִּצְעֲקִי וְלֹא / מִתּוֹךְ חֶבְלֵי הַלֵּדָה תִּצְעֲקִי זְהִירוּת בַּפִּתּוּל, תָּאֵט

יְהִי רָצוֹן שֶׁמַּבָּטִי יֻפְנֶה לְלֵבָב סַיֵּעַ בַּעֲדִי שְׁמֹר אוֹתִי שְׁקוּפָה לְסַיָּעָהּ לִטְבֹּל בַּשִּׁבְעַת הָעוֹלָמוֹת

אֲנִי בַּבַּיִת / פּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת כְּאֵב וּסְחַרְחֹרֶת

לָעוּף אֵלֶיךָ לְשָׂדֶה סָמוּךְ / לִהְיוֹת שְׁנַיִם בְּתוֹךְ אוֹתָהּ טִפַּת מַיִם

יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, נְעָרוֹת מִתְבַּגְּרוֹת, עֲלָמוֹת וְנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי / מְזַמְּרוֹת לִי בָּאֹזֶן שִׁירֵי גַּעְגּוּעַ וָכַעַס.

צְמוּתִים אָנוּ יַחַד, / וּשְׁקִיקָתֵנוּ חֲצִיצָה מִלְּפָנֶיךָ, / אַל נָא תַּפְרִיד