יְבָרֵךְ וְיִשְׁמֹר וְיִנְצֹר אֶת כָּל הַחֲטוּפוֹת וְהַחֲטוּפִים השְּׁבוּיִים וְהַנֶּעֱדָרִים בְּתוֹךְ שְׁאָר אַחֵינוּ בֵּית יִשְֹרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה

כחלק מפעילויות שבוע דינה שבמסגרת ׳שותפות דינה׳, כתבה נאוה בן-אור (שופטת בדימוס) דבר תורה לפרשת וישלח, עם בקשת צדק ולא נקמה - בקשה לעזרה למי שהיתה דינה, וכנגד הנקמה בה בחרו אחיה. בן אור היא חברה מייסדת בפרויקט דינה להכרה וצדק לקרבנות אלימות מינית באזורי קונפליקט, הפועל במסגרת מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

הרבה אסנת אלדר מנתחת את סיפור דינה דרך הפרשנויות המסורתיות שניתנו לחלקים מתוכו, ומבקשת להשיב לדינה את קולה, את זהותה, ואת מי שהייתה לפני שהולאמה לצרכים פוליטיים. מה השתנה בין ימיה של דינה לבין ימינו ביחס החברתי לנפגעות ונפגעים?

דרשה לשבת על דינה, יעקב וישראל והאם יש בכלל אפשרות לתיקון סיפור האונס של דינה.

מַיִם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי. / אֶת חֲלָלַי מַלְּאוּ בִּצְלִילוּתְכֶם / נַקּוּ אֶת הַפְּצָעִים שֶׁלֹּא הִגְלִידוּ.

קריאה חדשה בפרשת דינה המקראית החושפת את האלימות הקשה שמפעילים שמעון ולוי - גם כלפי אחותם דינה.

אסופת שירים ותפילות של ״בנות דינה״ כדי לסייע בציון שבת ״וישלח״ שבה מובא סיפור אונס דינה, והנקראת פעמים רבות בסמוך לשבוע המאבק באלימות כלפי נשים

יִהְיֶה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ / שֶׁתְּבַטֵּל מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מִן הָעוֹלָם / וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם / בֵּין כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל

נוח יותר להמשיך להתעלם מפוגעים, ולשתף איתם פעולה בשתיקה כאשר נערות צעירות משלמות את המחיר. האחריות להפסיק להקריב אותן לפוגעים מינית מונחת על כתפי הקהילה כולה.

אַחַיִךְ מְפַלְפְּלִים בָּךְ / דִּינָה, מָה דִּינָהּ?

השירים והטקסטים שנכתבו לאחר אסון השבעה באוקטובר מאירים באור חדש גם את סיפור דינה המקראי. ניתוח שירה של סמדר פלק־פרץ, שנוגע באסון דרך סיפורה של דינה, מבקש לתת קול ולמולל שתיקה מחרישת אוזניים.

נוֹלַדְתְּ וּמִישֶׁהוּ אָמַר קְחִי לָךְ כּוֹס מִישֶׁהוּ נִתֵּץ אוֹתָהּ עַל הַכְּבִישׁ / מִישֶׁהוּ אָמַר אַתְּ חֲלוֹם אַתְּ חֲלוֹם רַק חֲלוֹם אַל תִּסְתַּכְּלִי

מִי עָמַד מוּלָהּ מַמָּשׁ בָּרֶגַע שֶׁפָּתְחָה/ פֶּה שָׁמוּר, נְטוּל חִיּוּךְ, אֶל מִי הִיא בָּהֲתָה,

וְאֵיךְ דַּוְקָא אָז, לָמָּה רֶגַע אֶחָד/ נִשְׁאַר בָּהּ כְּצֵל מְלַוֶּה שֶׁנֶּחְתַּם,/ וּמָה שֶׁקָּדַם לוֹ נִסְתַּר, כְּמוֹ אָבַד

בְּקֶצֶב הִתְהַוּוּת בֶּכִי רַע/ רָצִיתִי הֶאָטָה שֶׁלֹּא קָרְתָה.

כֻּלָּנוּ חַיּוֹת פְּצוּעוֹת. / אִם תְּבַקְּשׁוּ לְרַפֵּא אֶת לִבִּי – / אָנָּא חִבְשׁוּ אֶת לִבְּכֶם שֶׁלָּכֶם, / קַדְּשׁוּהוּ, / בַּשְּׂרוּ חַיִּים, / מַלְּאוּהוּ תְּחִנָּה וְעֶרְגָּה – / כָּךְ אוּכַל לִרְווֹת מִמֵּי תְּפִלּוֹת לִבְּכֶם

פֶּחָם הַלְּבִיבוֹת לָאֵפֶר הָיָה / הַדֶּלֶת בְּפָנַיִךְ נִנְעֶלֶת ׳ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי וְנֵלְכָה / וְאֶת עַל הַסַּף מוּטֶלֶת

אָנָּא עֵין הַחַיִּים / מַלְּאִי בּוֹרוֹת רֵיקִים מִמַּיִם / שֶׁנֵּחְדֵּרוּ / וּמִנַּחַל עֶדְנֵךְ / תַּשְׁקִי פִּיּוֹת צְמֵאִים לְצֶדֶק

בָּרֵךְ אֶת שִׁגְרַת יוֹמִי, הַמַּזְכִּירָה לִי כִּי זְמַנְךָ מִתְחַדֵּשׁ עִם בֹּקֶר / וְעִם לַיִל, וְכִי נַפְשִׁי יְכוֹלָה לִמְצֹא מְנוּחָה

תֵּן בְּיָדָן וּבְיָדֵינוּ, שֶׁנִּרְאֶה כָּל אָדָם "בְּצַלְּמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"

וְתֵצֵא / דִּינָה / הֻפְקְרָה / בַּת-יַעֲקֹב

כָּל סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ, / סוֹפוֹ לְהִתְכַּעֵר.

הָעַיִן שֶׁרָאֲתָה יוֹתֵר מִדַּי נֶאֶטְמָה מִלִּרְאוֹת רַגְלַיִם קְטַנּוֹת / עַל רִצְפָּה עַל סָדִין חַלּוֹן דַּרְכּוֹ חָלְפוּ צִפּוֹרִים

שִׁנַּיִם צְחֹרוֹת מֻנָּחוֹת כִּפְנִינִים חֲרוּזוֹת בַּפֶּה הַפָּעוּר / מֵהַקַּרְקַע רוֹאִים אֵיךְ הַכּוֹכָבִים נֶחְרָזִים לְאוֹרוֹת הַמִּגְדָּלִים