הרבה ד״ר וונדי זירלזר כותבת על השיר - שנכתב לפני כמעט 100 שנים - ״דינה״ מאת שולמית קלוגאי. לדידה, השיר מעניק נופך דרמטי לדממה הרועמת סביב גורלה של דינה עצמה, בכך ששואל סדרה של שאלות נוקבות.

גַּם שְׁתִיקָה נִמְתַּחַת שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה / יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלֹּא אֲסַפֵּר עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם

הצעה עכשווית מאת רבי נריה רפאל כנפו, יחד עם השותפה יוזמת מילנה קרטובסקי עייאש למדרש פתיחתא, קצידה וקינה לפרשת דינה

אֲבוּדִים מִכָּאן / וָהָלְאָה קְרָא / אֵלַי שׁוּב / דִּינָה

הוֹתִירוּ מֶלַח מְסֻיָּד / עֵדוּת יְבֵשָׁה לְכָל עַוְּלוֹת / סְדוֹם וַעֲמֹרָה

חוֹמוֹת לֹא הִפְרִידוּ בֵּין אָהֳלֵיהֶם / וּבֵין אָהֳלֵי לִבָּהּ / וְטָחוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת / חִוְּרוֹן פְּנֵי אֲחוֹתָם.

אוּלַי הַלֹּא שֶׁלִּי לֹא מוּבָן, / אוּלַי הַלֹּא שֶׁלִּי נִשְׁמָע כְּמוֹ כֵּן, / אוּלַי הַלֹּא הָיָה בִּזְמַן לֹא נֹחַ

זֶה גִּלְגּוּל וְגִלְגּוּל וְאֵין לְזֶה גְּבוּל / וְאֵין תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה.

אִישׁ אֶחָד, בְּמַטָּע דֻּבְדְּבָן / מַשְׁקִיעַ, מְטַפֵּחַ, בּוֹחֵר אֶת הַזְּמַן. / לַחְדֹּר לָעֹמֶק זֶה לֵב הָעִנְיָן

אַמְנִיֵּה מָאמָא, אַמְנִיֵּה מָאמָא, / שַׁרְתִּי לָךְ, / כְּפִי שֶׁלִּמַּדְתְּ אוֹתִי

אַתָּה צָרִיךְ אוֹתִי מַיִם. / מַרְוָה צִמְאוֹנְךָ, / זוֹרֶמֶת, מַתְאִימָה עַצְמִי לִצְרָכֶיךָ

הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲמֹד יַחַד / אִתָּם בְּגַן הַמִּשְׂחָקִים / בּוֹ רוּחוֹת הַחֹרֶף מַצְלִיפוֹת

הִצְלַחְתֶּם לִדְחֹק אוֹתִי לְשָׁם, אֶל פִּנַּת אֵינוּתִי. קוֹלִי נָדַם.

יצחק גווילי נע בין שני עולמות: משורר שהוא רואה חשבון ותיק. בראיון עימו במדור ״גלוית עיניים״ על הכתיבה ותהליכי היצירה שלו הוא מגלה את סודו: התמדה.

מִלִּים הָיוּ דָּבָר מְסֻכָּן, / הֵן חִבְּרוּ אוֹתְךָ / לְמַה שֶּׁלֹּא יָכֹלְתָּ לָשֵׂאת.

אַךְ הָאָדָם מְבַקֵּשׁ צֵידָה לַדֶּרֶךְ / וּמַנִּיחַ קֹדֶשׁ בְּכֵלָיו

וְהוּא הָיָה מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵהַדַּף, / וּבִתְנוּעַת יָד רָפָה / מְקָרֵב אוֹתִי אֵלָיו

וְהוּא הָיָה נִמְצָא וְנֶעְתָּר, / בְּדַרְכּוֹ הַנֶּעֱלָמָהּ.

הוּא יִמְצָא אוֹתִי / גַּם כְּשֶׁאֶהְיֶה לְבַד

אֲנִי בָּא מִזְּעָקוֹת / הַאֵין וְהַשְּׁכוֹל שֶׁל הוֹרַי

הָרֶגַע הַזֶּה בָּא, / מַרְעִיד בִּטְלָלָיו / אֶת בְּרַק הַנֶּפֶשׁ