אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
דינה | שולמית קלוגאי
המשוררת חיה בשנים 1891 – 1972, השיר התפרסם ב״נשים״ (1941)
וְאַחַר כַּךְ, אָחוֹת? הוֹסַפְתְ לִחְיוֹת כְּקֶדֶם?
הֵיכָן? אֵינֵךְ עוֹנָה, וְאֵין עוֹד קוֹסְמוֹת בְּעֵין-דּוֹר.
הֲשַׁבְתְ לְבֵית אִמֵּךְ? חָזַרְתְּ אֶל אוֹהָלַיִךְ?
הַאִם יָלַדְתְּ מָרָה, לִשְׁכֶם וְלַחֲמוֹר?
וְעֲזוּבָה, כְּלוּאָה בּאָהֲלֵי אַחַיִךְ,
הַאִם קָבַלְתְּ, מָרַדְתְּ, קִלַלְתְּ מְרִי גוֹרָלֵךְ?
הַאִם קוֹנַנְתְּ לֵילוֹת עַל הֶרֶס נְעוּרַיִךְ
וְהֶחֱרַשּׁתְּ בּיוֹם עַד תֹם, עַד גְּמַר סִבְלֵךְ?
אֵין מְגַלֶּה הַסֶּפֶר הַקָּטָן לִי
וְנֶאֶלְמוּ לָעַד בְּעֵין-דוֹר בַּעֲלוֹת-הָאוֹב.
עֲפַר דוֹרוֹת חוֹלְפִים כִּסָּה עִקְבוֹת חַיַּיִךְ,
הִסְתִּיר אֶת סוֹף אוֹנֵךְ, דִּינָה בַת יַעֲקֹב.
אחת מהשאיפות הלא-מוצהרות של ספרי, Going Out with Knots, הינה להאיר זרקור על משוררים נשכחים ובמיוחד על משוררות נשכחות. משוררת אחת שכזו הינה שולמית קלוגאי, אשר נולדה בשנת 1891 בעיר פולטבה, אוקראינה, שם גדלה יחד עם המשוררת רחל בלושטיין. קלוגאי למדה בסורבון שבפריז וכן באוניברסיטת פיטסבורג. בשנת 1910 היגרה לפלשתינה, אשר הייתה אז תחת שלטון עות'מאני. בפלשתינה עבדה בתור מורה ולימדה בגימנסיה העברית בירושלים ומאוחר יותר בבית הספר הריאלי הנחשב בחיפה. אחיה היה נשיאה השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי. סיפור חייה, אם כן, מחבר בין מקורות יהודיים מזרח-אירופיים, עלייה ארצה בראשית תקופת הציונות, העשורים הראשונים של התרבות הספרותית בפלשתינה/ישראל, והקמתה של המדינה על מוסדותיה.
באופן משונה וראוי לציון, למרות שעבודתה של קלוגאי כלולה באסופות וכן מצוינת בעבודות אקדמאיות על כתיבתה של האישה העברית – לרבות ספרי הראשון, ותגנוב רחל את התרפים – מקום עבודתה בקאנון הרחב הינו יחסית זניח. סביר כי הסיבה לכך היא שהספרות העברית המודרנית המוקדמת העלתה על נס קולות גבריים, וכותבות מהמין הנשי נדחקו לשוליים.
עבור קוראים וחוקרים בני-זמננו כדוגמתי, קלוגאי, אשר הקדישה אוסף שלם של שירים לנשים מקראיות ועתיקות, הינה דוגמה מוקדמת וראויה לציון של תביעת בעלות מחודשת כלפי הקול הנשי, בהכניסה כאב, ערגה, וניכור אישיים אל דיאלוג עם הזיכרון הקולקטיבי, מוטיבים תנ"כיים, זהות ציונית, ומודרניות ספרותית.
לא עולה בדעתי דוגמה יותר טובה לכך מאשר שירה של קלוגאי "דינה", אשר שואל במישרין את כל אותן שאלות שלא קיבלו מענה אשר עולות מסיפורה של דינה בספר בראשית פרק ל"ד. במילים אחרות, בהתמקדו בתוצאות ביקורה של דינה אצל בנות הארץ, השיר חושף את כל הדרכים שבהם כושל המחבר המקראי בתיאור סיפורה של דינה ונקודת מבטה.
אחרי "צאתה", מונח אשר נהוג בקרב הרבנים לקרוא כהתנהגות זנותית והאשמת קורבן, דינה נראית ונלקחת; שכם שוכב איתה, מתאהב בה, ומחזר אחריה, ומנוהל עליה משא ומתן. באופן לא מכוון מהווה מהלך האירועים צידוק ראשית למילתם ואחרי כן לרציחתם של כל גברי שכם בידי שמעון, לוי, ושכירי החרב שלהם, ולאחר מכן לבזיזת כל רכושם וצאנם ולקיחתם של כל נשותיהם וילדיהם בשבי. לאורך כל הפרק, דינה אינה אומרת אף מילה אחת. המילה "אחותנו" היא שחותמת את הפרק, אך מן הסתם אינה נאמרת על ידי דינה אלא על ידי שמעון ולוי, אשר בכך זוכים ל"מילה האחרונה" החשובה בפרק – דבר המשתיק לא רק את דינה עצמה אלא גם את אבי המשפחה, אשר שמו שונה בבראשית ל"ב פסוק כ"ט ל"ישראל" אך בפרק זה ככל הנראה "ירד חזרה בדרגה" אל השם יעקב.
השיר "דינה" מאת קלוגאי, אם כן, מעניק נופך דרמטי לדממה הרועמת סביב גורלה של דינה עצמה, בכך ששואל סדרה של שאלות נוקבות אשר חושפות כמה מהסוגיות הפרשניות אשר אופפות את הסיפור המקראי, ראשית כל: מה באמת קרה בסיפור. דורות רבים של פרשנים דנו בשאלה של מה למעשה התרחש בין דינה לבין שכם: האם נאנסה, או שמא נכנסה עם שכם לזוגיות מונוגמית בהסכמה, למורת רוחם של אחיה הקנאיים לכבוד, עצמאות, ואף עליונות שבטם? לאור חוסר-בהירות זאת, מה עלה בגורלה של דינה, בתם היחידה של לאה ויעקב, בתום הסיפור? האם עלה בידה להמשיך את חייה כפי שהיו קודם לכן? האם הרתה עקב משכבה עם שכם, ואם כן, האם הייתה זו חוויה מרה? האם חשה נטושה וכלואה באוהלי אחיה, דבר המעיד כי לא הייתה זו הבחירה שלה שיעשו שמעון ולוי מה שעשו? האזכור החוזר ונשנה לבעלות האוב בעין דור רומז לאפיזודה בספר שמואל ב' פרק כ"ח שבה פוגש המלך שאול בבעלת אוב על מנת לזמן את רוחו של הנביא המנוח שמואל ולהיוועץ עמו. ברמה הבסיסית ביותר, קלוגאי משקפת את העובדה כי לא קיימת דרך לדעת מה חשה, חשבה, ואמרה דינה, אלא באמצעות הדמיון. יתרה מכך: המפגש של שאול עם בעלת האוב בעין דור – יצוין במאמר מוסגר כי זהו מקור שמה של אנדורה, המכשפה-האם בסדרת הטלוויזיה האהובה מעשי כשפים (Bewitched) – נחשב כחטא כנגד חוקי התורה, האוסרים על העלאה באוב. בכך שמאזכרת צורה אסורה ומדוכאת זאת של נבואת נשים, קלוגאי מרמזת על חתירה תחת חוקי התורה מחד גיסא ומאידך גיסא על רצון לשאוב בשנית מן התנ"ך צורה של סמכות וראייה נשית אשר סובלת מדיכוי. את כוונה זו מדגישה המשוררת בשימוש במונח "סוף אונך" בסוף השיר – ביטוי אשר מזכיר לקורא את מותה הטראגי של רחל באותה הפרשה (בראשית ל"ה פסוק י"ח). ברגעיה האחרונים, רחל, אשר מתה בעת לידה, מכנה את בנה "בן אוני" – "און" אשר מתפרש הן ככוח והן כצער. באמצעות שיר זה והמילים אשר חותמות אותו, קלוגאי מצליחה לבסס מחדש את כוחה האבוד וייסוריה העלומים לא רק של השושלת המייסדת של עם ישראל – אלא גם, בראייה רחבה יותר, של נשות ספר בראשית, ועל כן הקישור הספציפי בין דינה לרחל. לאור כך, השיר הוא ממחיש את תקוותן של נשים ציוניות צעירות שלידתן המחודשת בארץ ישראל תהווה גם לידה פמיניסטית מחודשת, וכן תיקון לעוולות היסטוריים.

תכנים נוספים על ״שבוע דינה״:
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.