בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. עוֹד מְעַט שַׁבָּת.
הַיָּם מְרַצֵּד מֵהַיֶּרֶק וְעוֹפוֹת מַיִם מַחְלִיקִים בַּחוֹף.
הַמִּלִּים אִטִּיּוֹת כָּאוֹר הַמִּתְמַעֵט
עָפוֹת כְּבֵדוֹת לְאֹרֶךְ הַכָּחֹל כְּמוֹ
פֵּרוֹת שֶׁגָּמְלָה הַבְשָׁלָתָם.

כְּבֵדָה הַשַּׁבָּת הַיּוֹרֶדֶת בֵּין הָעֳפָאִים.
תּוֹפֶסֶת שׁוּב אוֹתָנוּ לֹא שְׁלֵמִים.
עֲדַיִן לֹא חָנְטָה הַתְּאֵנָה פַּגֶּיהָ
וּכְבָר עֲרוֹב הַיּוֹם.
רַק הַשַּׁבָּת מַבְשִׁילָה וְהוֹלֶכֶת
אַחַת מִנִּי רַבּוֹת וִיחִידָה –

אוֹר דִּמְדּוּמִים. עֲלֵי הַתְּאֵנָה שׁוֹקְעִים לְצֵל מוּאָר.
הַהַרְפָּיָה לְלֹא מִלִּים לְלֹא שָׂפָה.
אֵיזוֹ עַזּוּת לְהַפְסִיק כָּכָה
לֹא מֻשְׁלָמִים
לֹא אֲנִי לֹא אַתָּה.

הַלַּיְלָה יַעֲטֹף בְּצִלּוֹ הֶעָמֹק.
לְרֶגַע יִהְיֶה הַכֹּל אֶחָד בִּזְרִימָה עַתִּיקָה.
וּבַמִּפְרָץ יִתְנַפְּצוּ הַגַּלִּים –
הֵם לֹא יִשְׁכְּחוּ אֶת הָרֵאשִׁית לָעַד.

מתוך הספר: "אמרה ירושלים", מזמורים ושירים; רישומים, אורנה מילוא. בליווי הקלטת קריאה. (דברי-ם / כרמל, 2008).