Now I must part from the poems
And from many paths that were paved in me
From the words and stories that you spun before my eyes.
Bit by bit
A tangled web of threads
That enchained my soul.
An experienced hunter
The stars you’ve hunted hang on your belt for display.
I must part
From the virgin lands that are no longer chaste
That you struck with violence and transformed into a land of strife. Many years I continued to return to them Seeking the places where you stood, crazed, and cried out
Living waters! Living waters!
And the deer heard and came to drink
But you hunted without mercy
Enticing them with deceit
Gazing into their gentle eyes Breathing into them an evil spirit.
I must part of your images that are imprinted in the soil of my soul
Like clay in the hand of the inclination,
The evil
And the good.
The dream and its shattering
I step down to the side of the road
Wrapping myself into those thick rivers
I emerge from the water, naked and confused,
Searching among the stars
For a guide.
Awakened from a dream
I return to wakefulness,
I lick my wounds,
I am lost among the ravines,
Crying out for help.
On the walls of the wadi,
In letters illuminated by the moon
My name is written—bright, shining,
Untainted.
I cry out–
I
The mountains answer me, like an echo–
You.

(Translated by Leah Hartman)

עַכְשָׁו עָלַי לְהִפָּרֵד מִן הַשִּׁירִים
וּמִדְּרָכִים רַבּוֹת שֶׁנִּסְלְלוּ בִּי
מִן הַמִּלִּים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁטָּוִיתָ מוּל עֵינַי
פִּסָּה אַחַר פִּסָּה
רֶשֶׁת חוּטִים סְבוּכָה
שֶׁלָּכְדָה אֶת נִשְׁמָתִי.
צַיָּד מְיֻמַּן
כּוֹכָבִים שֶׁצַּדְתָּ תְּלוּיִים עַל הַחֲגוֹרָה שֶׁלְּךָ לְרַאֲוָה.
עָלַי לְהִפָּרֵד
מֵאַרְצוֹת בְּרֵאשִׁית שֶׁאֵינָן בְּתוּלִיּוֹת עוֹד
שֶׁבִּתַּקְתָּ בְּאַלִּימוּת וְהָפַכְתָּ לְאַדְמַת מְרִיבָה
שָׁנִים רַבּוֹת הִמְשַׁכְתִּי לִפְקֹד אוֹתָן
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם עָמַדְתָּ כָּאָחוּז דִּבּוּק וְצָעַקְתָּ
מַיִם חַיִּים! מַיִם חַיִּים!
וְשָׁמְעוּ הָאַיָּלוֹת וּבָאוּ לִשְׁתּוֹת
וְאַתָּה צַדְתָּ לְלֹא רַחֵם
מְפַתֶּה אוֹתָן בְּכַחַשׁ.
מַבִּיט אֶל עֵינֵיהֶן הָרַכּוֹת
נוֹשֵׁב בָּהֶן רוּחַ רָעָה.
עֲלֵי לְהִפָּרֵד מִצִּיּוּרֶיךָ שֶׁנִּטְבְּעוּ בְּאַדְמַת נַפְשִׁי
כְּחֹמֶר בְּיַד הַיֵּצֶר
הָרַע
וְהַטּוֹב
הַחֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ
אֲנִי יוֹרֶדֶת אֶל צַד הַדֶּרֶךְ
מִצְטַעֶפֶת אֶל הַנְּהָרוֹת הַסְּמִיכִים הָהֵם.
יוֹצֵאת מִן הַמַּיִם עֵירֻמָּה וּנְבוֹכָה
מְחַפֶּשֶׂת לִי בַּכּוֹכָבִים
מוֹרֵה דֶּרֶךְ.
נֵעוֹרָה מֵחֲלוֹם אֲנִי
שָׁבָה אֶל הַיְּקִיצָה אֲנִי
מְלַקֶּקֶת אֶת הַפְּצָעִים אֲנִי
אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים
זוֹעֶקֶת לְעֶזְרָה.
עַל קִירוֹת הַוָּאדִי
בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁקִּדְּשָׁה הַלְּבָנָה
כָּתוּב שְׁמִי הַבָּהִיר, הַמֵּאִיר
הַנָּקִי מֵרְבַב
צוֹעֶקֶת-
אֲנִי
הֶהָרִים מְשִׁיבִים לִי כְּהֵד-
אַתְּ.