דו-שיח עם המשוררת חלי טל שלם, על המפנה בו השירה החלה לתפוס יותר נפח בחייה, על חוויית הלבד ועל עולמות חיים מיצירות שמלוות אותה תמיד.

שיחה עם אריאלה נידם-פרץ עם הוצאת ספר השירה הראשון שלה - עד שהפחד יצחק.

אַהֲבָה מְלַטֶּפֶּת אֹותִי / הִיא לֹופֶּתֶּת נֶּאֱחֶּזֶּת הֵיטֵב בִקְרָבַי / בָאָה בְיָמִים, לֹוחֶּמֶּת אַמִיצָה/ לֹא אֲוַתֵר עַל דְבַר מָהטֹוב.

אֵיזֶה לוּחַ פְּנִימִי אוֹ שָׁעוֹן / שֶׁמְּתַקְתֵּק בְּקֶצֶב הֱיוֹתוֹ. / וְהַלֵּב, הוּא פּוֹעֵם אֶת יָמָיו / בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמְּצֻפֶּה

אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה לִי פַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן./ אתָּה לֹא גּוֹרֵם לַלֵּב שֶׁלִּי לְהַפְסִיק לִפְעֹם./ אֲבָל אַתָּה כְּמוֹ לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּסוֹף הַיּוֹם.

אֵיזֶה מַזָּל / שֶׁיֵּשׁ אוֹתוֹ, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהֵם שׁוֹבְרִים אוֹתָךְ / שׁוּב, בְּרֶגֶל גַּסָּה / מוֹשִֹיט יָד פְּרוּשָׂה, / מַסְתִּיר לְרֶגַע אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁאוֹרוֹ מֵעִיב

הַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִים שׁוּב לְהִזּוֹן מֵאוֹתָהּ תְּמִסַּת קַרְקַע,/ לִשְׁלֹחַ יוֹנְקוֹת לְכָל הַכִּוּוּנִים,/ לְהִתְמַיֵּן בְּלִי לַחְדֹּל.

הוּא הָיָה אִתִּי / בַּבֹּקֶר  הַנֶּאְדָּר  הַהוּא / בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁהֵנֵצָּה וְזָרְחָה / אֶל תּוֹךְ חַלּוֹנוֹת צָרִים וַאֲרֻכִּים

יוֹם עָמוּס / מָלֵא בְּשֶׁפַע וְכֹל טוּב / טִפְטוּף שֶׁל שִׂמְחָה שָׁב לְחַיַּ / מִסְתַּכֶּלֶת לַשָּׁמַיִם / מְחַכָּה / לַדֶּלֶת שֶׁתִּפָּתַח

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ / וְאִם אַתָּה יוֹדֵעַ / הַלֵּב שֶׁלִּי מְחַפֵּשׂ בְּלִי הַפְסָקָה / וְהוּא לֹא שָׂבֵעַ.

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה אַהֲבָה / וְיָדַעְנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ

הָאַהֲבָה (לְהַלָּן מַרְשַׁתִּי) וַאֲנִי / קְרוֹבוֹת מִדַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה. כְּלוֹמַר, / הִיא קְרוֹבָה / לְלִבִּי.

ולֹא הִגַּעְתִּי לְסוֹף דַּעְתְּךָ / וְאַתָּה בָּאתָ אֶל תּוֹכִי / וְלֹא יָרַדְתָּ לְסוֹף דַּעְתִּי / וּבְסוֹף דַּעְתִּי מֻנַּחַת הַיַּמָּה הַגְּדוֹלָה

הַנַּח יָדְךָ, / זוֹ שֶׁאֵינָהּ קְפוּצָה, / עַל קְלַף גּוּפִי

וְכָל הַבָּלָגָן, וְהַ"הִיא הִתְחִילָה" וְהַ"תֵּצֵא הַחוּצָה" וְהַלַּהַט וְהַמִּתְהַפֶּכֶת.

הוּגֶה בְּלֵיל יָרֵחַ מָלֵא / אַתָּה וַאֲנִי – תְּנוּחָה מְרֻבֶּדֶת.

אֲנִי הַנִּצֶּבֶת אִתְּךָ בַּשָּׂדֶה עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלַי, מְבַקֶּשֶׁת שָׁמַיִם. / רַחֲמִים עַל תַּאֲוַת לִבִּי.

נַבְדִּיל עַל מוֹצָאֵי לַיְלָה, נְהַבְהֵב / אֳהָבִים וּנְבָרֵךְ / יָמִים וְשָׁעוֹת אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִרְאוֹתָם / וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם

וְלִפְעָמִים יְרֻתַּק / חֶבֶל הַכֹּסֶף וְנִפְסָק / חוּט הָאַהֲבָה

בְּעֶשֶׂר בַּלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד זוֹרַחַת / הַבִּנְיָנִים נוֹתְרוּ הַיָּפִים בְּיוֹתֵר / (יֹפִי עַתִּיק יוֹתֵר מֵהַזְּמָן שֶׁחָלַף בֵּינֵינוּ) / אֲבָל הָעֵינַיִם מְחַפְּשׂוֹת מִפְלָט / בְּמִשְׁטָח אָחִיד וּפָנוּי

אוֹ שֶׁמָּא מוּטָב לוֹמַר: / נְכוֹנָה לִתְעוֹת / הָיִיתִי צְמֵאָה לַצִּמָּאוֹן / שֶׁיִּתְקֹף אוֹתִי פֶּתַע / שֶׁיָּנִיעַ אוֹתִי לְבָאֵר

נַבְעִיר נֵר רֵיחָנִי / יְבַעְבֵּעַ אוֹר, יַדְגִּישׁ אוֹתָנוּ חוֹתְרִים / בְּיָם תִּיכוֹן שֶׁל חֲשֵׁכָה

אִם תִּנְצֹר טֹהַר אַהֲבָה / קְרָא בִּשְׁמִי / וְאֶעֱלֶה אֵלֶיךָ מִן הַצֶּדֶף

כְּתַב יָדֵךְ בְּשָׁחֹר עַל אַרְגָּז אַחֲרוֹן / הִתְרִיעַ: מִטְבָּח!