על אלה אני בוכיה / על הילדים והילדות, על הזקנים והזקנות / על הנשים והגברים / על המתים וגם על החיים

וְיוֹדַעַת, / שֶׁעַד שֶׁהֵם לֹא יַחְזְרוּ / אֵין לָנוּ תְּקוּמָה / וְלֹא קִיּוּם.

הַיָּמִים הוֹלְכִים וּמִתְאָרְכִים / וְהַסּוֹף הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק

שמחת תורה, החג שלא ישוב להיות כשהיה. חג שבו נהוג לבקש על הגשם, והשנה, אחרי המבול הגדול, אנו בבקשה לגשם מרווה שיצמיח את שדותינו. האסופה שלפניכן.ם מנסה בעדינות רבה לאסוף מילים ומחשבות מאותו יום ארור ולהציע קריאה שיש בה מימד של כאב, אבל, ואבדן אך גם תקווה שמבצבצת ממעבה האדמה.

אסופה שניה, לציון יום הזכרון למתקפת השבעה באוקטובר. אסופה זו היא חלק מסדרת אסופות שיצרנו ב״מגזין גלויה״ יחד עם "רשות הרבים". האסופות משקפות את ההתמודדות בשנה החולפת בכאב ובצער, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024.

הָלַכְנוּ בֵּין שְׁבָרֶיהָ כְּמִי שֶׁמּוֹעֲדִים

אֵיכָה הָפְכוּ מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ לְעִיֵּי חֳרָבוֹת, / אֲנָשַׁיִךְ לְגוֹלִים בְּאַרְצָם?

אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד / נִיר עֹז רַבָּתִי דָּם. / שְׂדֵרוֹת הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, / קִרְיָה הֲלוּמָה, וּמִי נֶאֱמָנָהּ?

חָרְבוּ בָּתִּים, יֵשׁ קורבנות / פְּקֻדּוֹת עָבוֹר, מָה לַעֲשׂוֹת?

יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב – מִבֵּין נִצּוֹלֵי הַטֶּבַח נוֹדְעוּ יְתוֹמִים מֵאָב אוֹ מֵאֵם, וְכֵן מֵאָב וּמֵאֵם יַחְדָּיו. / אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת – יֵשׁ מֵהַנָּשִׁים שֶׁהָפְכוּ אַלְמָנוֹת, וְיֵשׁ אָשֵׁר טֶרֶם יוֹדְעוֹת מָה עָלָה בְּגוֹרַל אִישֵׁיהֶן.

רְאֵה מֶה הָיָה לָנוּ / אוֹי / אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

וּפָסְקוּ מְחוֹלוֹת / וּנְגִינוֹת מְשׁוֹרְרִי / עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי

הַבָּתִּים שְׂרוּפִים. מָחוּץ / בְּאֵרִי. שָׁר שׁוֹתֵת. שָׁאַבְנוּ, / שַׁרְנוּ: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית.

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

קִיּוּמָהּ שֶׁל הַגְשָׁמָה הֶכְרֵחִי כְּמוֹ בְּנִיַּת בַּיִת