מִי יִשְׁפֹּט כָּעֵת אִם מִקֹּר בּוֹכֶה הַיִּלּוֹד / אוֹ שֶׁחַם לוֹ מִדַּי / אֵיךְ נְפָרֵשׁ נְשִׁימוֹת / גּוֹזָל פָּקוּד בְּיָדֵינוּ

בְּעֶבְרוֹ הָאַחֵר / אֲוִיר הַבַּיִת הַדָּחוּס דּוֹחֵק נְשִׁימָתִי / נַפְשִׁי כְּבָר רְחוֹקָה / אַחַר הָרוּחַ

תְּזַהִי אוֹתִי: "תִּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ?" תִּשְׁאֲלִי וַאֲנִי אֲהַנְהֵן. אוּלַי נִלְגֹּם יַחַד תֵּה / צְמָחִים בַּמִּטְבָּח, לֹא נְדַבֵּר. אַחַר כָּךְ תַּנִּיחִי אֶת הַכּוֹסוֹת בַּכִּיּוֹר וְנֵלֵךְ

לְשׁוֹשַׁנִּים שֶׁל פֶּלֶא / בֶּאֱמֶת שָׁרָשִׁים שֶׁל שָׁמַיִם / חוֹצְבִים בְּךָ / אַהֲבָה.

שֶׁלִּי מְחַכֶּה עַל הַסַּפְסָל בִּכְבִישׁ הַשַּׁבָּת / לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֶכֶת לְשָׁם / פַּעַם הָיָה בַּשָּׂדֶה בְּיַמִּים שֶׁל סְלִיחָה / הַיּוֹם עִם כֹּל הָעוֹמֵס / יֶשׁ לִי שֶׁבַע זוּגוֹת נַעֲלַיִם

אַחֲרֵי כָּל הַמִּלִּים/ אֲנִי מַרְגִּישָׁה פִּתְאוֹם/ כָּל כָּךְ לְבַד בְּעוֹלַם/ כָּל כָּךְ בִּלְעָדֶיךָ

וְהַדֶּרֶךְ הֶאֱפִירָה וְגַם שְׂעָרִי / קוֹל חוֹבֵק אֲלֻמּוֹת אוֹר עַל זְקָנִי / הֶבֶל פִּי כָּבַד עָלַי, / טֶרֶם נָדַם לִבִּי

וּבְכָל זֹאת אֲנִי יְחֵפָה וּבְכָל זֹאת הַכֹּל רְסִיסִים

גם יָפְיִי נָשַׁר. הַסִּימָנִים הֵנֵצוּ / כְּבָר בַּחֹרֶף. אַהֲבָתְךָ שֶׁקָּפְאָה לְלֹא רְמָזִים מַטְרִימִים,

וְאֵלּוּ הֵן הַמַּכּוֹת: / הַשֶּׁקֶט הַמַּחְרִישׁ מִכָּל הַזְעָקוֹת

אַחַר כָּךְ חוֹף יָם - / אִם יַעֲלֶה שָׁם הָאוֹר לֹא יִסְתַּדֵּר לָנוּ. / אַל תִּפֹּל, אָבִי.

מֵהַפַּחַד אֲנִי טוֹוָה לְךָ / חֶבְלֵי מָשִׁיחַ / בַּהַפְסָקָה אֲלַמֵּד אוֹתְךָ לִקְפֹּץ

אֲנִי כְּבָר מַתְחִילָה לָרוּץ אֶל חֵיקְךָ, / אַךְ מִשְׁתַּהָה, / הֻזְהַרְתִּי לְחַבֵּק בְּרֹךְ. / אַתָּה פּוֹסֵעַ לְעֶבְרִי בְּקשִׁי

עָלִים נוֹשְׁרִים עַל אֲדָמָה, / וְליבי בְּשַׁלֶּכֶת לֹא מוֹצֵאת נֶחָמָה, / עֵת בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, / נִשֵּׂאת לְלֵאָה בְּרֶדֶת הַחֲשֵׁכָה

וְהַדֶּרֶךְ כְּמוֹ דֶּרֶךְ / אֶת פְּסִיעוֹתַי מָחֲקָה / וְהַדֶּרֶךְ לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת, / עֵת סִיְּמָה אֶת מַסְלוּלָהּ

אֲנִי אֲבִישַׁג, / רָצִיתִי לֹא רָצִיתִי / נִזְכַּרְתִּי וְשָׁכַחְתִּי / וְהָיִיתִי כִּמְעַט

וַאֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ נִגְאַלְתִּי / וַאֲנִי וְלֹא שָׂרָף נִשְׁמַרְתִּי / וַאֲנִי וְלֹא שָׁלִיחַ יָצָאתִי / בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה

״את הבור שבחזהּ קשה יותר לראות. יש חולצה בדרך, סוודר, לעיתים גם ג'קט. אבל הוא שם.״ - סיפור קצר מאת רחלי ווקס על ״כיצד לא ליפול פנימה״.

בְּאוֹתָן זְרוֹעוֹת שֶׁגּוּפוֹ / עוֹד נוֹצֵר אֶת חִבּוּקָן, / נִשָּׂא הוּא בְּבִטְחָה

וְהַמַּיִם הָהֵם / הַמּוּאָרִים / תּוֹבְעִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם / וּמְסָרְבִים

לוּ אֶהְיֶה גִיחוֹן הַקְּדֻשָּׁה / אַגַּן טְבִילָה מַאֲזִין אֶל בֶּכִי / קִיטוֹן זָעִיר בִּתְפִלָּה.

חוֹבָה לְהִתְיַצֵּב תָּמִיד בָּרֶגַע שֶׁנִּקְבַּע, / גַּם בְּגוּף־נֶפֶשׁ מֻתָּשִׁים וְזוֹעֲקִים אֶת סֵרוּבָם

סְלַח לִי אֲהוּבִי / כִּי אֶת לִבִּי פָּצַעְתִּי

אֶת הַשַּׁיִשׁ בַּמִּטְבָּח הֶחֱלַפְתִּי / פָּאזֶל שֶׁל אֶלֶף חֲלָקִים הִרְכַּבְתִּי