לקראת קריאת פרשת ״וישלח״, קיימנו התכנסות ברחוב דינה במסגרת ״שותפות דינה״, כטקס מרכזי לשבוע ההתייצבות לצד דינה. במפגש זה, שנערך ברחוב דינה ברושלים, נאספו קהילות וארגונים לתפילה. האירוע נשא פנים אל תקווה וריפוי, בניגון ובשירי תמיכה לזכר דינה ולמען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. האירוע נערך זמן קצר לפני קריאת הפרשה, במטרה לחבר בין המימד המקראי של דינה לבין מציאות של פגיעות מיניות שבתוכה אנו חיים.

הבעת סולידריות ותמיכה בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית וקריאה לשחרור החטופות והחטופים לאור דמות של דינה מפרשת ׳וישלח׳ | יום שישי, י״ב בכסלו התשפ״ה, 13.12.2024

תפילות שהוקראו, ורובן נכתבו במיוחד, להתכנסות בתפילה ברחוב דינה בערב שבת ״וישלח״ ה׳תשפ״ה. בהתכנסות נשאו תפילות ודיברו: ד״ר איילת לוי, אמא של החטופה דאז ושורדת השבי - נעמה לוי, עידית אהל - אמא של החטוף אלון אהל, רבניות.ים מקהילות וארגונים שונים

אסופת מאמרים, שירים ותפילות המאגדים נקודות מבט שונות ביחס לדמותה של דינה בפרשת וישלח. חלק מהיצירות עוסקות במישרין בפגיעות מיניות. בשבת זו נבקש להתייחס לצורך במוגנות רגשית, כלכלית, חברתית, דתית - הודות לדמותה של דינה שסיפור מעשה אינוסה מעוררת אמתפיה תמידית ובלתי תלויה בדבר.

הסיפור של דינה הוא סיפור על מי שלא היה לה קול להתנגד. אנחנו לא יכולים לקרוא את סיפור דינה ולהתעלם מהסיפור שקורה ממש ברגעים אלה.

פואטיקה, צדק והעלאת מודעות לפגיעות מיניות | יום חמישי, י״א בכסלו ה׳תשפ״ה, 12.12.2024

אונס דינה בפרשת השבוע הוא תזכורת כואבת עבורנו לפגיעות המיניות שעברו אחיותינו במהלך המלחמה. הקהילה הדתית מתמודדת עם האתגר ליצור מרחב מוגן עבור ילדינו וילדותינו

כחלק מפעילויות שבוע דינה שבמסגרת ׳שותפות דינה׳, כתבה נאוה בן-אור (שופטת בדימוס) דבר תורה לפרשת וישלח, עם בקשת צדק ולא נקמה - בקשה לעזרה למי שהיתה דינה, וכנגד הנקמה בה בחרו אחיה. בן אור היא חברה מייסדת בפרויקט דינה להכרה וצדק לקרבנות אלימות מינית באזורי קונפליקט, הפועל במסגרת מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

דרשה לשבת על דינה, יעקב וישראל והאם יש בכלל אפשרות לתיקון סיפור האונס של דינה.

קריאה חדשה בפרשת דינה המקראית החושפת את האלימות הקשה שמפעילים שמעון ולוי - גם כלפי אחותם דינה.

נוח יותר להמשיך להתעלם מפוגעים, ולשתף איתם פעולה בשתיקה כאשר נערות צעירות משלמות את המחיר. האחריות להפסיק להקריב אותן לפוגעים מינית מונחת על כתפי הקהילה כולה.

אַחַיִךְ מְפַלְפְּלִים בָּךְ / דִּינָה, מָה דִּינָהּ?

כִּי יַלְדָּה טוֹבָה אוֹמֶרֶת תּוֹדָה,/ כִּי יַלְדָּה מְחוּנֶכֶת הִיא יַלְדָּה מְחַיֶּכֶת/ כִּי יַלְדָּה לְבַדָהּ אֵינֶנָּה עֵדָה

וְאֵיךְ דַּוְקָא אָז, לָמָּה רֶגַע אֶחָד/ נִשְׁאַר בָּהּ כְּצֵל מְלַוֶּה שֶׁנֶּחְתַּם,/ וּמָה שֶׁקָּדַם לוֹ נִסְתַּר, כְּמוֹ אָבַד

נוֹלַדְתְּ וּמִישֶׁהוּ אָמַר קְחִי לָךְ כּוֹס מִישֶׁהוּ נִתֵּץ אוֹתָהּ עַל הַכְּבִישׁ / מִישֶׁהוּ אָמַר אַתְּ חֲלוֹם אַתְּ חֲלוֹם רַק חֲלוֹם אַל תִּסְתַּכְּלִי

מִי עָמַד מוּלָהּ מַמָּשׁ בָּרֶגַע שֶׁפָּתְחָה/ פֶּה שָׁמוּר, נְטוּל חִיּוּךְ, אֶל מִי הִיא בָּהֲתָה,

פֶּחָם הַלְּבִיבוֹת לָאֵפֶר הָיָה / הַדֶּלֶת בְּפָנַיִךְ נִנְעֶלֶת ׳ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי וְנֵלְכָה / וְאֶת עַל הַסַּף מוּטֶלֶת

בָּרֵךְ אֶת שִׁגְרַת יוֹמִי, הַמַּזְכִּירָה לִי כִּי זְמַנְךָ מִתְחַדֵּשׁ עִם בֹּקֶר / וְעִם לַיִל, וְכִי נַפְשִׁי יְכוֹלָה לִמְצֹא מְנוּחָה

מָה לָךְ יַלְדָּה, הַכְּצַעֲקָתָהּ - / וְתֵצֵא, וַיַּרְא, וְנִגְמָר.

וְתֵצֵא / דִּינָה / הֻפְקְרָה / בַּת-יַעֲקֹב

כָּל סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ, / סוֹפוֹ לְהִתְכַּעֵר.

הָעַיִן שֶׁרָאֲתָה יוֹתֵר מִדַּי נֶאֶטְמָה מִלִּרְאוֹת רַגְלַיִם קְטַנּוֹת / עַל רִצְפָּה עַל סָדִין חַלּוֹן דַּרְכּוֹ חָלְפוּ צִפּוֹרִים

שִׁנַּיִם צְחֹרוֹת מֻנָּחוֹת כִּפְנִינִים חֲרוּזוֹת בַּפֶּה הַפָּעוּר / מֵהַקַּרְקַע רוֹאִים אֵיךְ הַכּוֹכָבִים נֶחְרָזִים לְאוֹרוֹת הַמִּגְדָּלִים

כולנו כבר יודעים: אונס הוא נורא ואסור, זה מובן. אבל אפשר עכשיו לומר - גם עמידה מנגד. שתיקה והשתקה ועיסוק בנקמה - לא מביאים חיים.