וְרַק כַּעֲבוֹר כַּמָּה רְגָעִים אָמַרְתָּ: / "אַתָּה רוֹאֶה, אַתָּה יָכוֹל / לְבַד. אַתָּה לֹא צָרִיךְ אוֹתִי".

כמה שהיא מנסה - היא לא מצליחה לדמיין את רגע הלידה המתקרב. דוחה שוב ושוב את רכישת חבילת הלידה, נרשמת ומבטלת את קורס ההכנה ללידה. חוששת שכמו אימא שלה, גם היא לא תעפיל לשלב הגמר - בו תאחז באצבעותיו הגפרוריות של העובר הגדל ברחמה.

חִלְמִי חֲלוֹמוֹת טוֹבִים / דַּמְיְנִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ הוֹרִים אֲבִיגַיִל / כֶּתֶר עַל רֹאשֵׁךְ

וְהָאֲוִיר שֶׁבְּרֵאוֹתַיִיךְ / הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן / הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן / כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁנּוֹתַר לְבַדּוֹ בַּקֵּן.

אֲנִי כְּבָר מַתְחִילָה לָרוּץ אֶל חֵיקְךָ, / אַךְ מִשְׁתַּהָה, / הֻזְהַרְתִּי לְחַבֵּק בְּרֹךְ. / אַתָּה פּוֹסֵעַ לְעֶבְרִי בְּקשִׁי

שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת / טוֹוָה בְּרִקְמָה עֲדִינָה אֶת חוּטֵי הַחַיִּים / מְקָרֶבֶת יַבָּשׁוֹת

נִיחוֹחַ הַגּוּיָאבָה בַּסְּתָו / מַחֲזִיר אוֹתִי אֶל אוֹתָם יָמִים. / הַבַּיִת הַקָּטָן / עִם הַגָּג הָאָדֹם

בְּטַבּוּרִי נִפְעַר בּוֹלְעָן.  / מִתּוֹכוֹ יָדִי זוֹעֶקֶת - / שִׁלְחִי לִי חֶבֶל! 

כַּמָּה שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר / מַגֵּפָה עוֹלָמִית תְּרַחֵף / חֲשֵׁכָה עַל אוּלַמּוֹת נוֹסְעִים תֵּרֵד / מוּגֶפֶת בְּבֵיתִי אֵשֵׁב

גַּעְגּוּעַ מְדַמְּמִים  / עַל אַרְנָקִי, מִשְּׁקָפַי, מַפְתְּחוֹתַי. / הַסַּנְדְּלָר בְּקִיטוֹנוֹ / נָבוֹךְ מוּל דִּמְעוֹתַי 

הַבֹּקֶר הִתְקַשַּׁרְתִּי לְאִמָּא / לְבַשֵּׂר שֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה יָלְדָה לָרִאשׁוֹנָה. / עַל הַקָּו סָבְתָא לֹא הֵשִׁיבָה / וַעֲדַיִן הָיְתָה שִׂמְחָה

הִכַּרְתִּי אִמָּא. / לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הָאִשָּׁה. / זוֹ עִם הַחֲלוֹמוֹת / שֶׁאֵינָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁל בְּנָהּ. / הִכַּרְתִּי רַק אִמָּא

אִם לֹא אֹכַל, יָבוֹא שׁוֹטֵר. / בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ הָרוֹפֵא / וְלֹא הָיָה אַף חָבֵר

הַפַּעַם אָבִיו לֹא יִגְעַר, אִמּוֹ פָּסְקָה לְהִתְבַּקֵּשׁ -/ רַק חֲרָקִים שֶׁהָיוּ חֲבוּיִים מִיִּרְאַת הוֹרָיו/ יַכְרִיזוּ עַתָּה בְּגָלוּי אֶת יַתְמוּתוֹ.

לִי אֵין יוֹתֵר / אִמָּא־נוֹשֶׁמֶת שֶׁתָּזִין אוֹתִי / מֵרַחְמָהּ, בְּחֵיק סִינָּרָהּ 

מְתַחְלֵף כְּאֵבִי / בִּהְיוֹתִי לָכֶם. / אָנָּא / אֶהֱבוּנִי, אָחוּנִי.

לֹא מְשַׁנֶּה אֵיזוֹ אִמָּא הָיְתָה לָנוּ / וְאֵיזוֹ יַלְדָּה הָיִינוּ / תָּמִיד / תִּהְיֶה בָּנוּ / הַכְּמִיהָה לָאִמָּא הַהִיא.

בית הכנסת מופנה אל הגבר. אישה צריכה להילחם על מקומה בתפילה כדרך קבע, ובסוגיית האבלות והקדיש הדין היה קשה כפליים.

בלוויה ובשבעה היה ברור לגילי זיוון ולאחותה שיצטרפו לתפילות ולאמירת הקדיש במהלך שנת האבל, ביקשה גילי להמשיך באמירת הקדיש.

מתוך היומיום השוקק כשמוקם בית, בשטף ההמולה והמטלות, אמא שלי מתגלה בהיעדר שלה