כל ההשתדלות להראות פנים מאירות, לפרגן, לאחל מזל טוב ואפילו לחוש שמחה אמיתית לא מכבה את התחושה הפנימית שכולן בהריון חוץ ממך. איך אפשר להכיל ולהתמודד כשכולן סביבך בהריון ואין לדעת מתי גם את תצטרפי אליהן?

החברה הכי טובה שולחת תמונה עם מקל ושני פסים, השכנה מודיעה "אנחנו מצפים" או מראה תמונות ראשונות מהאולטרסאונד. כל ההשתדלות להראות פנים מאירות, לפרגן, לאחל מזל טוב ואפילו לחוש שמחה אמיתית – כל אלה לא מכבות את התחושה הפנימית. תחושת כישלון, אכזבה, כאב, ריקנות גדולה ואפילו אבל. הרגשות הללו סוחפים ומשתלטים, והם אינם הגזמה;

חודש אחרי חודש עובר, ועם כל דימום מגיעה תחושת אובדן. אובדן העובר שלא נוצר, ואיתו כל התקוות והחלומות, הגדולים והקטנים: הכמיהה לריח, השמות הפוטנציאליים, החדר הנוסף בבית שמחכה והשיחות שאת מנהלת עם העובר שעוד לא נוצר. ההיאחזות בתקווה והשמירה על האופטימיות הולכות ודועכות. איך אפשר להכיל ולהתמודד בתקופה בה כל הניסיונות והמאמצים אינם מעלים פרי ולא ברור מתי זה ישתנה. את כועסת, עייפה ונמאס לך לשאול "למה כולן בהריון חוץ ממני".

אין קשר בין ההריון שלך לשל אחרות

ברור שאת יודעת את זה, אין סיכוי שלא חשבת על זה לבד. ועדיין – תקראי את זה: אין. קשר. בין. ההריון. שלה. להריון. שלך. מספר ההריונות בעולם אינו מוגבל. ההריונות בסביבה – של החברות, השכנות וההולכות ברחוב – אינם קשורים לשלך. הצביטה בלב והקושי הם אמיתיים, אבל לשמחתנו, אין מכסה של הריונות, והן לא גורעות ממך, פיזית, כלום.

להישיר מבט או להפנות עורף

ההתמודדות הנכונה היא אישית ביותר, ואין בה מסלול אחד נכון. עבור חלק מהנשים שיחה על ההריון והלידה העתידיים שלהן או של חברותיהן מעודדת ומביאה להתרוממות מצב הרוח; עבור אחרות דיבורים מעין אלה מעצימים את תחושת הפספוס וההחמצה. גם הכחשה או פנייה לעיסוקים אחרים והסחת דעת הן התמודדויות לגיטימיות ובריאות. ההתמודדות הראויה והנכונה היא זו שמרגישה לך טבעית ונוחה.

אם קשה לך להתמודד עם הריון של מישהי סביבך, מותר לך ליזום פחות פגישות או לקחת צעד אחורה. לא תמיד זה יהיה הדבר הנכון, אבל אם זה מה שבחרת לעשות מתוך שיקול דעת – את לא חייבת להלקות את עצמך על הבחירה הזאת. את לא צריכה לשרוף גשרים ואפשר לקחת צעד אחורה בעדינות ולתלות אותה בדברים אחרים.

לא להישאר לבד

כואב לך ואת מרגישה כאב וחוסר צדק, תחושת הפסד כאילו כל הסביבה עוקפת במסלול, ואת נותרת זנוחה. תחושת האבל נוטה למשוך להסתגרות ולהתבודדות, אך אלו עשויות להגביר את הקושי. היציאה מן הלבד והפנייה לזולת עלולות להיות כרוכות במאמץ, הוא שווה זאת. אל תישארי לבד עם רגשותייך.

גברים עשויים למצוא עצמם במעין חוסר אונים מול התחושות הכבדות של בנות זוגן בתקופות שכאלה. במידה רבה אכן קשה להבין תחושה שכזו, השזורה מגוף ונפש יחד. הגוף הנשי בוגד בתפקידו, ואיתו עלולה לבוא תחושה של כשלון וחסרון בנשיות ובזהות הנשית. מצדו של המתבונן הגברי, אכן עשוי להיות קשה להבין ולהזדהות עם תחושות אלה. עם זאת, כדאי לא לוותר בקלות, להתעקש להסביר ולתווך את הרגשות והחוויה הנשית לבן הזוג. האובדן אינו של האשה בלבד, אלא של שני בני הזוג, ואת זקוקה לו לצידך.

אם הוא לא יודע איך להגיב אליך, או מגיב בצורה שלא נכונה לך – תגידי לו ותכווני אותו. אתם ביחד בסיפור הזה. זאת חוויה מספיק בודדה שכדאי שלפחות בבית בן הזוג ידע להכיל אותך.

יכול להיות שבן הזוג דווקא מבין, ולא רק שהוא מבין, הוא גם מתאבל בעצמו כל חודש מחדש. לגברים יש בעיה נוספת: הם מדברים הרבה פחות ומשתפים הרבה פחות. אם את יכולה – אל תשאירי אותו לבד עם הבדידות שלו.

כמובן, התמיכה הרצויה יכולה להגיע ממקורות נוספים. אין טעם להסס מלפנות לחברה קרובה או בת משפחה שנראה לך שתדע איך להגיב אליך ולהכיל אותך, לשתף אותה ולקבל את תמיכתה.

הדמויות הראשונות שאפשר לנסות לפנות אליהן הן נשים סביבך שחיכו לילד הרבה זמן, או חברות שכמוך אין להן עדיין ילדים ואת תוהה אם הן רוצות וגם הן לא מצליחות. אפשר לנסות ליצור "קואליציית אמפתיה", לפתוח מולן בעדינות את הנושא יכול לשחרר אותן מהבדידות, אם זה אכן המצב, או לפחות עשוי להיות, הן יוכלו גם לתת לך אוזן קשבת.

פנייה לגורמים רפואיים

על פי ההמלצות הרפואיות יש לפנות לייעוץ רק לאחר שנה של ניסיונות כניסה להריון. הריון המתרחש עם הניסיון הראשון אינו תופעה שכיחה ולרובם הגורף של הזוגות נדרשים מספר חודשים עד הכניסה להריון. הנתונים הללו אינם רק מידע סטטיסטי, אלא קונטקסט שמבהיר עד כמה המצב הוא נורמטיבי. הפנמה של הנורמליות מסייעת לא להילחץ, ולאפשר לגוף להישאר רגוע ככל האפשר לקראת ההריון המיוחל. 

כידוע, גם במקרה של פנייה לייעוץ וסיוע רפואי, במדינת ישראל יש תמיכה נרחבת וטכנולוגיה מעולה בתחום הפוריות, בהשוואה למקומות אחרים בעולם, וגם לאי פריון הלכתי יש מענה. יש דרכים רבות להסתייע ברפואה, וזהו צעד שכיח ביותר שמעיד כי לכל בעיה יש דרכי התמודדות ופתרון.

שפכי כמים לבך

מקובלנו כי הקדוש ברוך מנהל את עולמו, והוא מביא כל דבר אל מקומו בעת ובזמן הנכונים. אך בזמנים כה קשים נעלם מעינינו ההגיון שלו יתברך, וקשה להבין ולהשלים עם הסבל והקושי שהוא מביא. המדרש מבאר שאמהות האומה היו עקרות כי הקב"ה נתאווה לתפילתן, וחז"ל למדו את כל הלכות תפילה מתפילתה של חנה להיפקד בילד. 

לכל התחושות והמאוויים בזמנים אלה יש מקום בתפילה. אל הקב"ה ניתן לפנות גם בשיחה מן הלב ולהתבטא ללא סידור או מילים של אחרים. דרכי הנהגתו נסתרות מאיתנו, והאמונה עשויה להיות ליווי, משענת ופורקן. לאחר שהימים הקודרים יעברו והמציאות תתהפך לטובה בחסדו, ניתן יהיה בע"ה להביט לאחור ולראות את התהליך המלא. 

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בגדי העקרות שלי – בתאל קולמן
• לראות את הכאב שבפנים – מוריה תעסן מיכאלי
• על הצורך בטקס לאחר אובדן הריון, והצעות מעשיות לכינונו – צוות גלויה
• עיבוד האיבוד: הצעה לטקס לאחר הפלה – רעיונות לקטעים ותפילות – גיתית איש שלום
• עד הקצה: טיפול גוף-נפש למטופלות פוריות – נעה פלר
• אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר-לזרוביץ'