שלמה טמסות

הֵם כֻּלָּם בָּכוּ בַּיּוֹם בּוֹ הִתְנַפְּצוּ הַשָּׁמַיִם לִרְסִיסִים שְׁקוּפִים שֶׁל תְּכֵלֶת,

אַף עֵץ מֵעוֹלָם לֹא הִזִּיל דִּמְעָה / עַל פֵּרוֹתָיו שֶׁנִּקְטְפוּ

יָדַיִם שֶׁפּוֹעֲלוֹת בְּשֵׁרוּת / הַלֵּב, אֵין לְךָ נֵס גָּדוֹל מִזֶּה.

וְכָךְ, בַּעֲדִינוֹת בִּכְדֵי שֶׁלֹּא אֵפַּגַע אַךְ בִּנְחִישׁוֹת כִּי אֵין זְמַן