הַיַּלְדָּה בָּכְתָה / וְאִישׁ לֹא רָאָה / הַיַּלְדָּה צָרְחָה / וְאִישׁ לֹא שָׁמַע / אָז הַיַּלְדָּה שָׁתְקָה / שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה

היכן מצינו גילוי לב אם על הבת? והיכן גילינו שמצוי לב הבת על אמה?

לִרְאוֹת סֻלָּם וְלִבְחֹר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בּוֹ, אוֹ לָרֶדֶת. / לְקַוּוֹת שֶׁאוּכַל לָשׁוּב בְּחֶסֶד וּבְמִשְׁפָּט לָאֹהֶל, / כִּי בָא מוֹעֵד.

וּבְעֵת הַזּוֹ לֹא שְׁקֵטָה הָאָרֶץ / כִּי לֹא נְשָׁמָה / נָשַׁמָּה הָאָרֶץ.

שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּשָׂפָה מְקַבֶּלֶת וְאוֹהֶדֶת, בְּמִלִּים טוֹבוֹת, / שֶׁיֵּדְעוּ לְהַצִּיב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁנְּכוֹנִים לָהֶם וְלִבְחֹר אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁטּוֹבִים לָהֶם, / שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ שְׁבִילִים מְהִירִים לְפִיּוּס.

לְהָרִים אֶת עַצְמֵנוּ, מִי מֵאִתָּנוּ שֶׁהִצְלִיחַ

פּוֹעֲמִים בִּכְמִיהָה לְשִׂיחַת הִתְעַדְכְּנוּת / וּנְשִׁימָה יַחַד. / בְּתוֹךְ הַמַּאֲמָץ - / בְּדִידוּת נִמְתַּחַת.

פּוֹתַחַת אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת / וּמְפַנָּה אֶת הַדֶּרֶךְ / מְנַסָּה לְרַפֵּד אֶת כָּל הַפִּנּוֹת.

וְלֹא הִצְלַחְתִּי כָּל הֶגֶה מִפִּי לְהוֹצִיא / וְכָל בְּדַל מַחְשָׁבָה לֹא עָלָה בְּרֹאשִׁי / וְיָבַשְׁתִּי וּבֻיַּשְׁתִּי מוּל כָּל הַכִּתָּה.

אסופת שירים, תפילות ומאמרים מתוך הכרה בתהומות הכאב ובידיעה כי הצמיחה וההתחדשות לא פוסקים, גם בתוך האבלות המתמשכת. באסופה אפשר למצוא התייחסות אל הנורא אשר קרה ואל הדבקות בתקווה, למרות הכל. זוהי אסופה שישית מתוך סדרת האסופות לחודש תשרי/אוקטובר, המבקשת להיות למשענת בזמן הקשה מאז מתקפת השבעה באוקטובר ואילך. סדרת האסופות יוצאת כשת״פ של גלויה ורשות הרבים עם ארגונים קולגיאליים נוספים.

שמחת תורה, החג שלא ישוב להיות כשהיה. חג שבו נהוג לבקש על הגשם, והשנה, אחרי המבול הגדול, אנו בבקשה לגשם מרווה שיצמיח את שדותינו. האסופה שלפניכן.ם מנסה בעדינות רבה לאסוף מילים ומחשבות מאותו יום ארור ולהציע קריאה שיש בה מימד של כאב, אבל, ואבדן אך גם תקווה שמבצבצת ממעבה האדמה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי (משנה סוכה, ב' , ט') - מה קבוע ומה ארעי בחיינו? השנה האחרונה זימנה לנו מפגש בדיוק עם השאלה הזו. הַבַּיְתָה - אסופה דיגיטלית יצאה לכבוד חג הסוכות, כהצעה למסע בין קבע לארעי, בין הבית שקירותיו קרסו לבין הסוכה ובכל הדרכים שביניהם.

מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הבא, אנחנו ניצבים בתווך. עם בקשה דחופה מהלב שימצא את הדרך להתפלל - בלחישה, באמירה, בזעקה, ברעם. זו אסופה שלישית, הנושאת את השם: ״מֶה הָיָה לָנוּ״. אפשר למצוא בה כותבות.ים מגוונים ולשמוע היטב את ריבוי הקולות, בתוך המתח של איך בכלל אפשר להחזיק את היום הזה ולאן למען את הגעיות והתחינות.

אסופה שניה, לציון יום הזכרון למתקפת השבעה באוקטובר. אסופה זו היא חלק מסדרת אסופות שיצרנו ב״מגזין גלויה״ יחד עם "רשות הרבים". האסופות משקפות את ההתמודדות בשנה החולפת בכאב ובצער, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024.

עבור השבועות הקרובים, בהם נתמודד עם ‘עונת החגים’ לצד כל מה שצברנו בשנה הזו, ומה שמצטרף עכשיו - בחרנו ליצור, ביחד עם “רשות הרבים” סדרת אסופות לחגים ולמועדים הקרבים בראי השבעה באוקטובר וההתמודדות שמלווה את כולנו בכל רגע בשנה האחרונה ועם כניסת השנה החדשה.

מִשְׁעֶנֶת שֶׁל אוֹר / לְמִי שֶׁנָּפַל עָלָיו / הַחֹשֶׁךְ

וּבְקָרוֹב יָחֵל גִּלְגּוּלוֹ מֵחָדָשׁ / וְגַם אֲנַחְנוּ נוּכַל לִשְׂמֹחַ בָּיוֹם שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה לְעֵינֵנוּ שׁוּב

אִם כָּל הַטֶּבַע עֲדַיִן מַאֲמִין, / אָז גַּם אֲנִי.

מִתְחִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּךְ, / הָרַגְלַיִם יֵדְעוּ לַעֲמֹד זָקוּף.

כָּל גִּיד וְנִים בַּגּוּף / קוֹרְאִים / לְהִתְנַגֵּד לְחֹסֶר הָאוֹנִים

בְּאֵין לָנוּ תֵּבָה / נִהְיֶה אָנוּ הַתֵּבָה \ Since there is no ark We will be the ark

לֹא נְעַרְעֵר אֶת יְסוֹדוֹת הַבַּיִת / לֹא נְהַרְהֵר בְּסוֹדוֹת הַבַּיִת

חִכִּיתִי שֶׁזֶּה יַפְסִיק. אֲנִי עֲדַיִן מְחַכָּה / קִוִּיתִי שֶׁאַתְּ בְּסֵדֶר, אֲנִי עֲדַיִן מְקַוָּה

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם / עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם