מָרָק חַם וּמְנַחֵם
סִלֵּק בַּעֲדִינוּת אֶת פְּעִימוֹת הַתֹּף
שֶׁהִתְנַחֲלוּ בְּתוֹךְ רֹאשִׁי
וְהֵשִׁיב לִי אֶת הָאֱמוּנָה בְּנִסִּים.

זֶה לֹא נִסִּים – אָמַר לִי קוֹלוֹ שֶׁל
סַבָּא, זֶה פָּשׁוּט הַיָּדַיִם שֶׁפָּעֲלוּ
בְּשֵׁרוּת הַלֵּב וְקִלְּפוּ וְתִבְּלוּ וְהִרְתִּיחוּ
וּמָזְגוּ וְהִגִּישׁוּ מִבַּעַד לְחִיּוּךְ אוֹהֵב.

זֶה כֵּן נִסִּים – אָמַר לִי קוֹלָהּ שֶׁל
סָבְתָא, יָדַיִם שֶׁפּוֹעֲלוֹת בְּשֵׁרוּת
הַלֵּב, אֵין לְךָ נֵס גָּדוֹל מִזֶּה.