אֶת הַכְּבִיסָה הַמְלֻכְלֶכֶת שֶׁלָּךְ, אָמְרָה אִמִּי,
כַּבְּסִי בַּבַּיִת פְּנִימָה
אַל תְּגַלִּי…
וּתְלִי אוֹתָהּ בַּחוּץ לְאוֹר שֶׁמֶשׁ
כְּשֶׁהִיא נְקִיָּה וּמֻלְבֶּנֶת, לְיִבּוּשׁ.
שִׁטְפִי בַּמַּיִם נִגְעֵי עֲבָרֵךְ,
יַבְּשִׁי בַּחֹם אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ,
וּצְאִי לָאוֹר הַמְזוֹרֵר כַּחֲלוֹם,
וְחִיּוּךְ עַל פָּנַיִךְ….
וְסִגְרִי בְּבַקָּשָׁה הֵיטֵב, אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרַיִךְ…
הֵם נִבְהָלִים שָׁם בַּחוּץ
מִמַּרְאוֹת אֲפֵלִים
נִרְתָּעִים לְמַרְאֵה פְּצָעִים חֲשׂוּפִים
הֵם נְגוּעִים בְּעַצְמָם
הֵם בּוֹרְחִים, חַלָּשִׁים
חֲרֵדִים,
לֹא מִתְמוֹדְדִים
אֵין בְּכֹחָם לְרַחֵם, לְנַחֵם,
לְנַקּוֹת אֶת הַכְּבָסִים, גַּם לֹא אֶת שֶׁלָּהֶם
הֵם זְקוּקִים לָךְ חֲזָקָה
לֹא זְקוּקָה
אָז הַפְנִימִי אֶת כְּבָסַיִךְ,
דּוֹאֲבִים.
כַּסִּי הַנְּגָעִים,
לִבְשִׁי חַג,
חִיּוּךְ נָקִי
אַל תְּצַפִּי לְדָבָר…
וְכָךְ תֵּצְאִי.