יוֹתֵר פָּשׁוּט הָיָה
לוּלֵא נוֹלְדָה בָּנוּ תְּהוֹם.
הָרְצוֹנוֹת הַמַּקְבִּילִים
לֹא נוֹצְרוּ לְ הִ   פָּ   גֵ    שׁ

יוֹתֵר פָּשׁוּט הָיָה אִם – 
הָיִיתָ רוֹצֶה גַּם.
יֵשׁ פְּעָרִים שֶׁנִּפְעֲרוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם
בָּרַעַשׁ שֶׁל הַכְּבִישׁ הַזֶּה
הַכֹּל קִבֵּל קַוִּים

כֵּן וְלֹא, וְרַק אֲנִי לְבַד.
וּמַה בִּכְלָל הָיָה עַד עַכְשָׁו אִם לֹא זֶה – 
וּלְאֵיפֹה, וְאֵיךְ בִּכְלָל
אוֹמְרִים לְךָ שָׁלוֹם
(יוֹתֵר פָּשׁוּט לֹא)

יוֹתֵר פָּשׁוּט הָיָה; לֹא נִתְרָאֶה.
מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ חֲמִשָּׁה מֶחְלָפִים שׁוֹנִים וּמֵאָה קִילוֹמֶטֶר שֶׁל כְּבִישׁ יָשָׁר
|אַתָּה בְּתוֹךְ הָעוֹר, וּכְבָר לֹא בַּחַיִּים שֶׁלִּי|
כָּל הָרַכָּבוֹת חוֹלְפוֹת בֵּינֵינוּ מִדֵּי בֹּקֶר, מֻתָּר לֹא לֶאֱהֹב אוֹתִי.