מושג המוגנות אוצר בתוכו פרקטיקות, הלכי רוח ודפוסי חשיבה רבים. על ידי פריטתם, אנו מבקשים להציג את האידיאל החברתי אליו אנו צריכים לשאוף, וכך להתוות את הדרך לכינון קהילה מוגנת.

An English version appears immediately after the Hebrew text

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

הרצון להגן על היקרים לנו

כולנו רוצים לחיות בחברה הגונה והוגנת, שדואגת ומגנה על כל אחת ואחד מאיתנו; חברה שבה נוכל להגן על הילדות והילדים שלנו מכל פגע. לכן, כאשר מתברר שחלילה הייתה פגיעה מינית באדם קרוב, כל עולמנו עובר טלטלה. "זה לא יכול להיות", אנחנו אומרים לעצמנו, מסרבים להאמין שדבר כזה יכול לקרות בקהילה שלנו, בסביבה החמימה והמגנה שיצרנו. אלא שלצערנו, המציאות לא-פעם מתגלה כאכזרית ופוגענית, כמו במקרה דינה בת יעקב: בספר בראשית מסופר כי דינה יצאה לראות בבנות הארץ,אך נחטפה על ידי  שכם בן חמור, שלקח אותה בניגוד לרצונה, אנס ועינה. דינה, שבסך הכל עשתה מעשה רגיל ויומיומי, מצאה את עצמה בסביבה שלא הגנה על גופה ועל נפשה. וכדינה אז כן אנחנו היום, שומעים שוב ושוב על מקרי פגיעה, ושוב ושוב מוצאים שהם לא מטופלים כראוי. וכך, שרשרת הפגיעות ממשיכה וממשיכה. האחריות לקטיעתה מוטלת על כולנו. יש לנו החובה להגן על חברי הקהילה, ולתמוך במי שחלילה נפגעו.

מהי מוגנות ולמה היא חשובה כל כך?

"מוגנוּת" היא כלל המעשים והדיבורים שנועדו לאפשר לנו לחיות בסביבה שאינה פוגעת מינית באף אדם – לא בילדים וילדות רכים, לא בבני ובנות נוער, לא בנשים ולא בגברים, לא בבנות ובני הקהילה ולא באורחים.

המוגנות חשובה משום שאין חברה שחסינה מפני פגיעות מיניות, ושאין אדם שחסין מהן. פגיעות שכאלה מתרחשות לצערנו בסביבות הקרובות ביותר לנפגעים, בנים או בנות. המוגנות נועדה למנוע פגיעות מיניות ככל האפשר, וגם להעלות למודעות את הכיר את הנושא עבור בפני מי שלא מכיר ושחושב ש"אצלנו דבר כזה לא יכול לקרות". זו אמנם מחשבה שבאה מרצון טוב, מהסתכלות אופטימית על החיים ועל הקהילה, וייתכן שגם מפחד להביט במראה ולהכיר בכך שגם בציבור שהוא "משלנו" תתכן זוועה גופנית ומוסרית שכזו; אך מחשבה שכזו היא "שב ואל תעשה", והיא ומאפשרת לדאבון הלב לפגיעות המיניות לשוב ולהתרחש, ולקורבנות לחוש בודדים ואשמים בפגיעה שהם נפגעו. פגעו כבהם,  כך יקשה עליהם להתקשות להשתקם ולהתמודד לבדם עם פשע הפגיעה ופשע ההשתקה והניכור גם יחד. 

המוגנות היא הדרך שלנו כחברה להתגונן מפני פגיעות מיניות, ולהגן על מי שעלולים להיות קורבנות של פגיעה (וכמובן על הקורבנות בפועל). כדי לעשות זאת יש להכיר את הנתונים העגומים ואת דפוסי הפעולה של הפוגעים;¹ אסור שנשתוק מול עוול; עלינו לפתח מודעות לקיומן של פגיעות; ואנו מוכרחים לעמוד לצד הקורבנות, לתת להם תחושה שהם אינם אשמים בפגיעה שפגעו בה, וכי יש להם על מי להישען וממי להיתמך.

המוגנות קוטעת את שרשרת הפגיעות הנסתרות, שההשתקה החברתית אפשרה במהלך הדורות. היא מציעה דרכים לרכך ולהתמודד עם המטענים העצומים שנוצרים בשעת הפגיעה, באופנים שאינם מקלים ראש ואינם מתעלמים מהמעשה. היא יוצרת סביבה שאינה מאשימה את הקורבן, ואינה מבקשת להדחיק את מה שלא נעים, ובכך להגן על הפוגעים. 

המוגנות תובעת צדק, הגנה על קורבנות ומניעת פשעים אלימים. היא נותנת מילים לתופעה האיומה של פגיעות מיניות, תופעה שלא נעלמת כאשר לא מדברים עליה, לרוב בדיוק להיפך. המוגנות היא חלק קבוע מאורח החיים, והיא מאומצת כדפוס של מניעה אישית, משפחתית וקהילתית הנובעת מהכרה ברוע שיש בעולם. אימוץ תודעה של מוגנות לא מסבה את פניה מפני הרע ומבקשת לבער את הרע מקרבה. 

המוגנות היא יישום של דברי התורה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ", ושל החיובים "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה) "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים, ד, טו).  המוגנות היא ביטוי של הציוויים החשובים שהצטווינו בהם: להיות עם חברותינו וחברינו בצרתם ולא להתעלם מעוול, ברוח ההתחייבות של בני ישראל בכניסתם לארץ: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים, כז, כד).

המוגנות נותנת כלים לקורבן, לסביבתו ולקהילה כולה להתמודדות עם פגיעה מינית שהתרחשה. היא מאפשרת לקורבן להיתמך, היא נותנת לקהילה מילים מותאמות שיעזרו לשוחח עמו ולהיטיב אתו, והיא מסייעת לקהילה להוקיע את הפושע ולחדול מלהצדיק אותו או לתת לו גיבוי שבשתיקה.

מוגנות היא ההבנה שכאשר אדם נפגע, הפגיעה היא רחבה ועמוקה, ונוגעת גם באנשים ובנשים שסביבו: מעבר לנפגע/ת, המעגל ראשון של פגיעה ישנם מעגלים נוספים של פגיעה: נפגעים ההורים של הילד/ה או הנער/ה, נפגעים בני משפחה נוספים, חברות, חברים ובני זוג של הנפגעים. לעתים נפגעים אנשי חינוך, שחשים שהיה עליהם לשים לב ולדעת את הנעשה במחשכים. כמו הנפגע/ת, גם הם עלולים לחוש אשמה על שלא מנעו את המעשה, בושה, חרדה מפני קשרים בעתיד, חרדה חברתית, פגיעה במגוון תפקודים, וצורך דחוף לסייע לקורבן. הם לעתים כלל אינם מבחינים שגם הם זקוקים לתמיכה וסיוע. בחברה שיוצרת דפוסי מוגנות יהיה מי שיושיט להם יד ולב. המוגנות היא ההבנה כי הפוגע בחר לפגוע הן בקורבנות והן במשפחתו והוא לבדו אחראי למעשיו ולחטאיו, וכי אין בשום אופן להשית אותם על קורבנותיו.

המוגנות מסייעת למרקם החיים בקהילה כי היא הופכת את הקהילה למקום שבטוח ונעים לחיות בו, למקום בו אין הסתרה והתעלמות מעוול, ולמקום בו מכירים בחשיבות של העמידה המשותפת כנגד פוגעים והגנה על החברות והחברים בקהילה. באופן הפוך, כאשר קהילה מפנה עורף לנושא ומתעלמת מחשיבות המוגנות היא מאפשרת לפוגעים להמשיך ולפגוע ולרצוח את הנפש, ככתוב "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים, כב, כו).    

המוגנות היא הבנה שבמציאות הנוכחית ישנן פגיעות מיניות בכל חברה וקהילה, וכי זה לא יעלם אם לא נדבר על זה. התפיסה של מוגנות מבינה כי איש לא יתחיל לפגוע מינית כי הנושא עלה על סדר היום הציבורי, להיפך. לא מדובר ב"להכניס למישהו רעיונות לראש – פוגעים מינית פועלים באופן סדרתי וממשיכים בפשעיהם במקומות שמאפשרים להם לפעול בסתר. אין מדובר בתחביב, ששיחה עליו תעורר עניין להתנסות בו – מדובר בפוגע, אדם אלים שמוצא פורקן לצרכים האלימים שלו במחשכים. 

מוגנות היא הבחירה להישיר מבט גם כאשר הפוגע הוא אדם מוערך ומוכר, לבחור לעמוד לצד קורבנות בפועל וקורבנות פוטנציאליים. מוגנות היא הכרה בכך שאדם יכול לפעול ולעשות טוב במישורים פרטיים וציבוריים ולמרות זאת להיות רוצח נפש ופוגע מינית.  מוגנות היא ההכרה הכואבת כי לעתים אנשים בעלי מעמד ינצלו את מעמדם לפגוע בחלשים מהם ביודעם כי הם זוכים להגנה של הקהילה וכי שמם הטוב יעמוד לצידם ואיש לא יאמין לקורבן החלש מהם מעמדית וחברתית. אמירות כמו "זה לא יכול להיות. הוא תרם כל כך הרבה. איזה איש יקר" הן ההגנה של פוגעים רבים. מוגנות היא פעולה של תקווה גם כשהיא כואבת ומאלצת אותנו להביט אל החלקים המנוולים שבנפש האדם והידיעה כי למרות הכאב, זהו מקום של צמיחה, של אמת ושל תיקון עוול.  

המוגנות יוצאת מתוך הבנה כי "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כ״ב, ו) וכי בכל גיל ניתן ללמד ילדות וילדים להגן על עצמם, ולאפשר להם לשוחח על מקרים שעלולים להתגלות כפגיעה מינית. לשם כך אנשי ונשות מקצוע יצרו מערך של הצעות לשיחה לפי גילאים במטרה ללמד צעירים ובוגרים להימנע מפגיעה ככל האפשר, לזהות פגיעה, לאפשר שיחה עם מי שנפגע, וליצור ולאפשר תמיכה בקורבן לאורך הדרך הקשה שמחכה לו. 

מוגנות היא הכוונה לחינוך למיניות בריאה, שכן חינוך כזה מאפשר לצעירים ולצעירות בקהילה להבין מהם הגבולות של קשר בריא, כיצד אפשר לזהות פגיעה מינית, ולהבדיל באופן ברור בין השניים. חינוך למיניות בריאה מבהיר כי פגיעה מינית היא אלימות, והיא לא נובעת מיצרים מיניים בריאים ובוודאי שלא מאהבה ומרצון ברומנטיקה. פגיעה מינית הינה אלימות לכל דבר, אך היא אינה מתבטאת בהכרח בהתפרצות פתאומית: הפוגע מתכנן את צעדיו בסבלנות, וטווה רשת מתוחכמת להפיל את קורבנותיו ברשתו. חלק מחינוך למיניות בריאה היא ההיכרות עם דרכים להתגונן בפני אלימות מינית, זיהוי שלה וטיפול בה אם חלילה התרחשה.

מוגנות דואגת לבסס קהילה מוסרית ואכפתית, שרואה מעבר לחוק היבש ולסטנדרטים החוקיים. החוק למניעת פגיעות מיניות נחקק בשנת 1988 ומאז נוספו לו תיקונים ותוספות. החוק הוא אמנם חשוב ביותר, אך רוב הקורבנות אינם מעזים לפנות למשטרה ולהתלונן רשמית, בין אם בשל הפחד כי לא יאמינו להם, בין אם בגלל הצורך להיחשף או בשל מסע הייסורים שהוא מנת חלקו של המתלונן, החקירות ואובדן הפרטיות, הזמן הרב, ולעתים הנזק הכספי. הרצון להשתקם ולהניח את הדברים מאחור, והידיעה המנקרת שרוב רובם של התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור או בשל העדר ראיות מספיקות להרשעה מרתיע את הנפגעים מפניה לרשויות החוק. לכן, מוגנות היא ההבנה כי לקהילה ישנה אחריות מוסרית נפרדת, וכי יש להפעיל רגישות מוסרית העולה על החוק היבש. יש להפנים כי הפנייה לרשויות לא תסייע בטיפול השורש הנצרך במקרה של פגיעות מיניות. המוגנות עוסקת במניעה ולא רק באכיפה, בתמיכה נפשית ומוסרית בקורבנות, ובביעור הרע המאיים על החברות והחברים בקהילה, נושא שהחוק אינו עוסק בו. 

מוגנות היא האמונה, המעשה והתקווה כי בידינו הדבר לעשותו כי בנפשנו הדבר. למעננו, למען הילדות והילדים הרכים, למען הצעירים והבוגרים, למען החפים מפשע, למען משפחות הקורבנות הנקרעים מכאב, למען כל מי שעלול להירצח נפש. 

?What is Abuse Prevention
?When We Talk about Building a Safe Community, What Do We Mean

The Desire to Protect Our Loved Ones

We all want to live in a decent and just society—one that cares for and protects each and every one of us; a society where we can protect our children from all harm. So when it becomes clear that, God forbid, someone close to us has been sexually abused, our entire world is shaken. "This can't be," we tell ourselves, refusing to believe that such a thing could happen in our community, in the warm and protective environment we have created. But unfortunately, reality too often reveals itself to be cruel and painful, as in the case of Dina, daughter of Jacob: In the Book of Genesis, we are told that Dina went out to see the daughters of the land, but was abducted by Shechem son of Hamor, who took her against her will, raped, and tortured her. Dina, who had only done something ordinary and everyday, found herself in a place that did not protect her body or her spirit. 

And like Dina then, so we too today hear again and again about cases of abuse, and again and again find that they have not been responded to adequately. And thus, the chain of abuse continues and continues. The responsibility to break it falls on all of us. We have an obligation to protect community members and to support those who, God forbid, have been abused.

?What Does It Mean to Build a Safe Community and Why Is It So Important

Building a safe community includes all the things we do and say to help ensure we live in a space where no one is sexual abused —not young children, not teenagers, not women, not men, not community members, and not guests.

Building a safe community is important because no society is immune to sexual abuse, and no person is immune to it. Unfortunately, abuse occurs in the circles closest to those who are abused, whether the victims are boys or girls. Building a safe community means not only preventing sexual abuse as much as possible, but also raising awareness of the issue for those who are unfamiliar with it and think that "something like that can't happen to us." This kind of thinking may well come from a place of good intentions, from an optimistic view of life and our community, but it may also come from a place of fear – of looking in the mirror and acknowledging that even among “our” people such physical and moral horror is possible. Regardless, this kind of thinking is equivalent to “sitting and doing nothing.” It sadly allows sexual abuse to continue happening, and victims to feel isolated and guilty for the harm done to them. This makes it difficult for them to recover, as they cope alone with both the wrong done by the abuser and the wrong done by silencing and alienating the victim.

Building a safe community is our way as a society to protect against sexual abuse and to protect those who might become victims (and of course to protect actual victims). To do this, we must recognize the grim statistics and abusers' patterns of behavior;² we must not remain silent in the face of injustice; we must become more aware of the existence of abuse; and we must stand with the victims, giving them the feeling that they are not to blame for the harm done to them, and that they have someone to lean on and receive support from.

Building a safe community means breaking the chain of hidden abuse that has been enabled by social silencing throughout the generations. It means offering ways to soften and cope with the immense burdens created at the moment of the abuse, in ways that do not minimize or ignore the act. It means creating an environment that does not blame the victim and does not try to supress what is uncomfortable and in doing so protect the abusers.

Building a safe community demands justice, protecting the victims, and preventing violent crimes. It means giving words to the horrific reality of sexual abuse—a reality that does not disappear when we don't talk about it, but usually quite the opposite. Abuse prevention is a permanent part of how we live, a pattern of preventative behavior adopted by the individual, the family, and the community which arises from our recognition of the evil that exists in the world. Adopting a mindset of abuse prevention means not turning away from evil, but seeking to eradicate evil from within.

Building a safe community is putting into practice the Torah's words: "You shall love your neighbor as yourself" (Leviticus 19:18); "You shall purge the evil from your midst" (Deuteronomy 17:7); and the obligations: "You must surely help by relieving its burden" (Exodus 23:5); and "Be extremely cautious for your lives” (Deuteronomy 4:15).  Building a safe community is an expression of the important commandments we were given: to stand with our friends in their time of trouble and not ignore injustice—echoing the commitment made by the people of Israel when they entered the land: “Cursed is the one who strikes down their neighbor in secret, and all the people shall say: ‘Amen’” (Deuteronomy 27:24).

Building a safe community means providing tools for the victims, their surroundings, and the entire community to cope with the sexual abuse that was committed. It means enabling the victim to receive support, giving the community appropriate words to help them speak with and support the victim, and helping the community condemn the perpetrator and stop justifying his actions or giving him tacit support through silence.

Building a safe community means understanding that when a person is abused, the impact is broad and deep, touching the people around them as well. Beyond the victim – who is the first circle of impact – there are additional circles of impact: the child’s or teen’s parents are harmed, as are other family members, friends, and the significant other of the victim. At times, educators are also harmed, feeling that they should have noticed and known what was happening out of sight. 

Like the victim, the people in these circles of impact may also feel guilt for not preventing the act, shame, anxiety about future relationships, social anxiety, and impairment in various functions, in addition to an urgent need to help the victim. They often do not realize that they too need support and assistance. In a society that develops patterns of behavior creating a safe environment, there will be someone to extend a hand and heart to them. Building a safe community means understanding that the abuser chose to harm both the victim and their family, and the abuser alone is responsible for his actions and sins. The victim should in no way be held responsible.

Building a safe community strengthens the fabric of community life by making the community into a safe and pleasant place to live, a place where injustice is neither hidden nor ignored, and a place that recognizes the importance of standing together against abusers and protecting community members. Conversely, when a community turns its back on this issue and disregards the importance of abuse prevention, it allows abusers to continue violating and murdering the human spirit, as it is written: "For this is like when a man rises against his fellow and murders him" (Deuteronomy 22:26).

Building a safe community means understanding that, in today’s reality, sexual abuse exists in every society and community, and it will not disappear if we do not talk about it. Building a safe community means understanding that no one will begin to commit sexual abuse because the issue has been placed on the public agenda—quite the opposite. This is not about "putting ideas into someone's head"—sexual abusers operate serially and continue their crimes in places that allow them to act in secret. We are not talking about a hobby, where discussing it might spark interest in trying it out—we are talking about an abuser, a violent person who finds an outlet for his violent impulses in the shadows.

Building a safe community means choosing to face the truth even when the abuser is a respected and well-known person, and to stand with both actual and potential victims. It means recognizing that a person can act and do good in both the private and public spheres and yet still be a murderer of souls and a sexual abuser. 

Building a safe community brings with it the painful recognition that sometimes people in positions of power will exploit their position to harm those weaker than them, knowing they enjoy the community's protection, that their reputation will protect them, and that no one will believe the victim who has a lower status and is socially weaker. Statements like: "That can't be. He contributed so much. What a beloved man!" serve to shield many abusers. Building a safe community is an act of hope, even when it is painful, even when it forces us to look at the dark parts of the human soul. It means knowing that despite the pain, this is a place of growth, of truth, and of rectifying injustice.

Our work building a safe community is based on our understanding of the verse: "Educate a child in their own way" (Proverbs 22:6). At any age, children can be taught to protect themselves and to speak about incidents that might turn out to be sexual abuse. To this end, professionals have developed age-appropriate guidelines for conversation, aimed at teaching both young people and adults to avoid abuse whenever possible, to identify abuse, to facilitate conversation with the victim, and to create and facilitate support for victims throughout the difficult journey ahead.

Building a safe community means educating toward healthy sexuality, by educating young people in the community to understand what the boundaries of a healthy relationship are, how to identify sexual abuse, and how to clearly distinguish between the two. Education for healthy sexuality makes clear that sexual abuse is violence, and it does not come from healthy sexual drives and certainly not from love or desire for romance. Sexual abuse is violence in every respect, but it does not necessarily manifest as a sudden outburst: abusers patiently plan their steps and weave a sophisticated web to trap their victims. Part of education for healthy sexuality is understanding how to protect against sexual abuse, identify it, and respond if, God forbid, sexual abuse has been committed.

Building a safe community means building a moral and caring community that sees beyond the letter of the law and legal standards. The Law for the Prevention of Sexual Abuse in Israel was enacted in 1988, and since then amendments and additions have been made. While the law is very important, most victims do not dare approach the police and file an official complaint, whether because they fear they will not be believed, or because they do not want to expose themselves, or because they want to avoid the painful ordeal of bringing a complaint—the investigations and loss of privacy, the considerable time, and sometimes the financial damage. The desire to heal and put things behind them, combined with the nagging awareness that the vast majority of cases are closed for lack of public interest or insufficient evidence for conviction, deters victims from turning to law-enforcement authorities. 

Therefore, building a safe community means understanding that the community has its own distinct moral responsibility, and it is necessary to exercise moral sensitivity beyond the letter of the law. The community must internalize that turning to the authorities will not provide the in-depth intervention necessary in cases of sexual abuse. Building a safe community includes prevention and not just enforcement, emotional and moral support for victims, and eradicating the evil threatening community members—an issue the law does not address.

Building a safe community means to believe, to act, and to hope that we have the ability to do this, because our lives depend on it. For our sake, for the sake of young children, for the sake of young people and adults, for the sake of the innocent, for the sake of victims' families torn apart by pain, and for the sake of all whose spirit might be destroyed.

* צוות גלויה מודה רבה למיכל ברגמן על סיועה בהכנת מאמר זה

1. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית; עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות; מעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים ע"י אדם המוכר לקורבן; אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות. כך גם לגבי בנים; אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה; אחת מכל חמש נשים עוברת אונס.
   הנתונים מבוססים על נתוני איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. פירוט הנתונים ומקורותיהם באתר האיגוד. ↩︎
2. One in five girls experiences sexual abuse; up to age 12, the rate of boys who are sexually abused is identical to the rate of girls. Over 85% of all sexual assaults are committed by someone known to the victim. One in seven girls experiences incest, and the same applies to boys. One in every three women experiences sexual violence during her lifetime. One in every five women is raped. This data is based on statistics from the The Association of Rape Crisis Centers in Israel. Detailed data and sources can be found on the Association's website. ↩︎