הַסּוֹף הִגִּיעַ
עָרוּךְ וּמוּכָן
מְתֻקְתָּק וּמְצֻחְצָח
מֻקְפָּד. לְלֹא רַחֲמִים

עֲנָנִים נִפְרָדִים וְטִיפּוֹת מְפָרְקוֹת חֲבֵרוּת שֶׁל שָׁנִים
יוֹרְדוֹת אַחַת עַל הַשְּׁנִיָּה
לְלֹא רַחֲמִים

וּכְשֶׁתַגִּיעַ שְׁעָתִי בֵּין כָּל הַסּוֹפִים
וְאֵדַע
שֶׁאֵין לִי כָּל הֶמְשֵׁךְ
אֶעֱטֹף עַצְמִי
בִּמְעַט חֶלְקֵי רָצוֹן טוֹב שֶׁבִּי
וְאַמְשִׁיךְ
עַד מֶטְרִים סְפוּרִים
מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַטַּעַם הַטּוֹב