יֵשׁ לָחוּשׁ בְּמָה שֶׁקָּפָא / וְנִקְרַש, בְּרֵיחָהּ שֶׁל שִׁגְרָה / שֶׁאֵינָהּ מְבֹרֶכֶת.

מֵי הַתְּשׁוּבָה יָנוּעוּ אִתָּנוּ / הָנִיחוּ רֹאשְׁכֶם / עַל עַנְנֵי הַשֶּׁקֶט

עֲלֵי הַתְּאֵנָה עוֹד יְכַסּוּ / עַל פִּצְעֵי הַמִּלְחָמוֹת / שֶׁהוֹרִישׁוּ לָנוּ אָדָם וְחַוָּה.

וּלְרֶגַע חַי הָיִיתִי שָׁם / וְיָכֹלְתִּי לְהִתְקָרֵב לָאֲדָמָה

בְּרֶגַע בּוֹדֵד שֶׁל הַכָּרָה מְלֵאָה, / הִבַּטְתִּי מַטָּה אֶל כַּף יָד רַק בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת / חוֹל זוֹרֵם כְּמוֹ מַיִם מִבֵּין אֶצְבָּעוֹת. / וּבְלִבִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין זֶה חוֹל וְאֵין זֶה מַיִם / וְאֵין אֲנִי בִּכְלָל צְמֵאָה,

נְשִׁיקוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' / וְאַהֲבָתִי לַמְּדֵנִי

לאור פניות ושאלות בעניין התנהלות קריאת התורה לנשים בחג שמחת תורה, הרי פירוט והנחיות שהכינה הרבנית דבורה עברון. [ההנחיות נכתבו בצל מגיפת הקורונה (תשפ"א) אך, רוב המוחלט של המידע כאן רלוונטי לכל שנה]

כחלק מתשומת הלב למעגל השנה במסגרת נָחוּגָה וכחלק מהדיונים השונים במגזין על המפגש בין חיי הלכה לפמיניזם - יחד עם סיום קריאת חמשת חומשי, בחג שמחת התורה, מוצעים כאן תכנים ותיקים וחדשים בנושא

השינויים הרבים שעוברים על הקהילה האורתודוקסית לא פסחו על שמחת תורה, ומבטאים את השאיפה לשתף את כל הקהילה בחגיגת התורה.

נוסח עבור ׳כלת ספר בראשית׳ שחובר על ידי הרב[נית] לאה שקדיאל עבור קבוצת התפילה של הנשים בירוחם בשנת תשנ"ה, כחלק מהשמחה עם התורה ועם הקהל הקדוש שחוגג את סיום הקריאה השנתית ואת פתיחת הקריאה מחדש, עם ספר בראשית

נוסח שחובר על ידי הרב[נית] לאה שקדיאל עבור קבוצת התפילה של הנשים בירוחם בשנת תשנ"ה, כחלק מהשמחה עם התורה ועם הקהל הקדוש שחוגג את סיום הקריאה השנתית

חג שמחת תורה משמש כזרז להקמת מניינים משתפים ושיוויוניים. נורית יעקבס-ינון מתארת את מסע הקהילה בהקמת המניין "נחת רוח".

כחלק מהשיח בעליית תורה לנשים נידונה רבות זרימתה הטבעית של ההלכה. הרב הפרופ' דניאל שפרבר דן בטיעונים לכאן ולכאן תוך הצפת מושג חדש בהקשרו - כבוד הבריות

בתי אמהות ונשים שחיברה רות גן קגן בהשראת הפיוט המסורתי שנאמר בקהילות אשכנז. כאן משולבים בתי הפיוט המקורי, המעוררים את זכות האבות בבתי הפיוט החדשים, המעוררים את זכות האמהות. פיוט זה ראוי להצטרף לפיוטי הגשם בתפילות שמיני עצרת.

אֲבָל כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ חָדָשׁ מַתְחִיל / אֵין לוֹ סִיבָּה, כַּוָּונָה וְרַצְיוֹנָל / הוּא פָּשׁוּט מַתְחִיל

וְנִסְתַּתְּרָה וְלֹא יָכוֹלְתִּי / לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹף. / וְאָז חָשַׁבְתִּי / שֶׁכְּבָר בְּרֵאשִׁית / צְעָדַי יָדַעְתִּי מָה יִהְיֶה

וְהִנֵּה מָצָאתִי שְׁבִיל חָדָשׁ / מָקוֹם אַחֵר וְשׁוּב הֶרְגֵּל חָדָשׁ.

לְבַשׁ כֻּתֹּנֶת לְבָנָה / וְשַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ / בּוֹא טָהוֹר, בְּלֵב פָּתוּחַ

לֵידָתוֹ / מַחֲשַׁבְתּוֹ / אַהֲבָתוֹ

רַק הַזְּרִימָה הָעֲדִינָה שֶׁל יְרֹק / הָעֵצִים, גָּבוֹהַּ מֵעַל, / מְשַׁכֶּכֶת. בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת.

הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי מִתְיַשֶּׁבֶת מֵאֲחוֹרֵי הַהֶגֶה. / "שִׂימִי לֵב", אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לוֹמַר לַנַּהֶגֶת הַחֲדָשָׁה, / לוֹחֶצֶת בְּרַגְלִי עַל בְּרֵקְס דִּמְיוֹנִי, מַסְדִּירָה נְשִׁימָה,

מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי יַצִּיבוּת אֲדָמָה / לֹא נִתְמַכְתִּי בְּכַף יַד גְּדוֹלָה, בּוֹטַחַת.

מָתַי נָבִין כְּבָר – הִגִּיעַ זְמַן לְהִסְתַּגֵּל / לִחְיוֹת אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי / וּלְגַלּוֹת שׁוּב מָהוֹ בַּיִת, מִי אַתָּה וּמִי אֲנִי

בְּעוֹד הַחוּשִׁים הוֹלְכִים וְחַדִּים / כִּלְהָבִים מְפַלְּסֵי עֲרָפֶל