לִפְעָמִים אַתְּ קָמָה בִּי פְּרוּקַת חֻלְיוֹת, כְּבֶרֶךְ מֻדְלֶקֶת 
מְנֻוֶּנֶת רְקָמוֹת שְׁחוּקַת סְחוּסִים, אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלַיִךְ עֲמוּסַת מִשְׁקָל. 
חֻמֵּךְ הַמְּקוֹמִי פּוֹקֵחַ בִּי דֶּלֶת, תְּרִיסֵי עֵינַיִם בְּחָלָל מְאֻבָּק. 
אֶת הַחֲבָקִים הָרֵיקִים שֶׁהִשְׁאַרְתְּ אֲנִי מְמַפָּה וּמְקַפֶּלֶת לִפְרָחִים לְבָנִים. 
אַתְּ שָׁבָה לִגְדֹּל, מְלֵאַת כֹּח. 
בְּמֵאָה שְׁעָרִים חֲרֵדֵי עַתִּיקוֹת, לְרַחֲבוּתֵךְ אֵין מִסְפָּר וְאֵין מוֹצָא. 
מֵאָז כִּלְיָתֵךְ אָנוּ מַפְרִישִׁים מְלָחִים, אֲבָנִים מְעֻוְּתוֹת כְּאֵב. 
אַמּוֹת יְרוּשַׁלְמִיּוֹת שְׁתוּתוֹת, קְלוּפוֹת סִידָן. 
מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, רְעוּדַת זִכְרוֹנוֹת, אֲנִי מְמַלְמֶלֶת אֶת שְׁמֵךְ 
שׁוֹקֶדֶת לְהָקֵל עַל הַנְּפִילָה.