לב בנות על אִמותיהן

מדרש מאת ד״ר רות קרא איוונוב-קניאל, התפרסם בדרשוני כרך א׳ בעריכת תמר ביאלה.

'אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵא-לֹהַיִךְ אֱ-לֹהָי.
בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ'  (רות א, יז-יט)

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

היכן מצינו גילוי לב אם על הבת? והיכן גילינו שמצוי לב הבת על אמה?
שתיים היו להן בנות ממשיכות מרחם וגלויות מבטן, והלכו בעקבי אמן ולא עלתה בידן, אלו הן דינה ואשת בן עזאי, ואחת מצאה לה אם מאומצת, שראתה נעמי כי מתאמצת היא ללכת, וקיבלה רות עקבי עמה.

דינה – בת לאה הייתה, ונאמר בה 'יצאנית בת יצאנית',¹ שידעה להתענות וידעה להיענות ושיכללה דרכי אמהּ, ומר סופה מסופה של אמה. שידעה קול שברים² וקול תרועה, וידעה קול ענות חלושה.
ורק מאיש זר ידעה אהבה, שקיים בה המצווה³ והיטיב דרכו. וראה ולקח ושכב ועִנה ודבקה נפשו בה ואהבהּ אהבה רבה, וקראהּ ילדה וקראהּ נערה וקראהּ אשה⁴ ולא החריש, ולא היה שתקן כאביה באותו הליל⁵ באמה, ולא היה שתקן כאביה באמה.
ושלא כאמהּ, דינה לא הספיקה לומר 'עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי' (בראשית כט, לב) ואף לא עמדה מלדת בנות, ולא התאשרה בבנים, שלא נאמר בה 'בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ..' (שם, ל, יג) ובדודאי בניה לא סחרה, ומכל סובביה וחורשיה נסתם הגולל רק על סופה. אהובה נסתרת ותלויה נותרה במותה,⁶ שיצאה לראות בבנות הארץ, וה' לבדו שמע קול עונייה.
ועוד, שלא הייתה דינה לאה כאמה ולא נתנה לעיניה הרכות לשטותה, ואמרה בלבה פן יראוני אנשי העיר [נוסח אחר: היער] ויתנו בי עיניהם וליבותיהם, אעשה מעשה אף אני, ואקדים רפואתי ולא ימסרוני לבור,⁷ אלא אחלץ אני עצמי מפניהם. ולא צלח בידה.

אשת בן עזאי בת אשת רבי עקיבא הייתה.⁸ ושֵם לא נדע לה⁹ גם לה.
עליהן נאמר יחדיו 'רחלה אחר רחלה הולכת',¹⁰ שרבי עקיבא הוליך עצמו למיתה ויצאה נשמתו באחת,¹¹ ואשתו מי יֵדע דרכה ואורכה וכיצד הייתה יציאת נשמתה, שמא בפנים רבות, עונג וצער משמשים בערבוביא, ומי ידע אילו מחשבות ואילו תפילות ואילו כוונות ייחדה באותה השעה.
ודלמא אף בשעת מותה הייתה אשת רבי עקיבא ממלמלת כבשעת לידת בתה, ופועה ככבשה חלושה, ומלחשת 'יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ' (משלי יב, י). ואולי חייכה ואמרה בלשון משובשת 'אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא'.¹²
ומה שאמרה בתה יחידתה אשת בן עזאי איש לא יֵדע, שבעלה חשק באחרת¹³ ועקבהּ זה פעמים, שאמר זאת אף זאת, שופך דמים וממעט הדמוּת, ואיפשר לעולם להתקיים על ידי אחרים. ולא היא.
רחלה אחר רחלה הולכת, כמעשה האם כן מעשה הבת.

ומה אמרו העדים אשר בשער ומה אמרו האחים?
לדינה אמרו 'הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ' (בראשית לד, לא), אֶת אחותנו ולא לאחותנו, מאי הוא?
אלא אַתְּ היא, עלייךְ לענות ועלייךְ הקולות, ועלייךְ הרגלַיִם הקלות, שנאמר 'כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוסִים..' (ירמיה יב, ה). אל תקרי 'אֶת' אלא אַתְּ, שכל מעשייךְ והליכותייךְ עלינו נרשמים ועלינו נחשבים, ובלוחות השמים אנו העדים.
ועוד אמרו 'נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי' (ירמיה יב, ב).
מהו פרי אלא מעשה, ומהם מעשים אלא אילנות הפוכים, שראינו עליונים למטה ותחתונים למעלה,¹⁵ וכל מה שאסור למטה¹⁶ ונחשב לרעה עוד ייחשב לך לטובה.
וכך ניחמוה, ולא התנחמה.
ולנכדת כלבא שבוע אמרו 'הניחי לו! שלך ושלו, שלנו הוא'¹⁷ ורפו ידיה, שראתה בעיני רוחה כי עתיד הקב"ה להפוך העולם כולו לדם, ועלתה בסנסיני התמר כדרך אִמותיה וישבה בפתח עיניים ונתקררה דעתה עד עולם.¹⁸

והיכן מצינו אמא מאומצת? בנעמי, שהייתה מתאמצת על תיקון בתה, כמו שעשה הקב"ה לבִתּיָה.¹⁸

וכך הייתה נעמי בונה עצמה ונבנית, שתחילה ידעה למרר בבכי ולאמוד רק חללי גופה ולגלות שורשי הרע, שנאמר: 'אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לי' (רות א, כ-כא).
ובהתגברות נפשה ומכוח הגדלות שבה לא רק לעצמה ראתה אלא לזולתה,¹⁹ וראתה שמתאמצת רות ללכת, ראתה שבִתּה היא. ולא שמעה לאומרים אשה קטלנית היא זו,²⁰ אלא ראתה עצים נלפתים זה בזה, ונשמות קשורות בחסד ובנצנוץ אודם מלכויות.
ראתה ואמרה 'טוֹב בִּתִּי כִּי תֵּצְאִי' (רות ב, כב) ואמרה 'בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ' (שם,ג, א) ואמרה ברוח הקודש בתי היטבת חסדך הראשון כאחרון, בתי ליני עד בוקר.
ורות לא אמרה הרבה אלא עשתה, והבינה 'אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו' (רות ב, ב). בעיניה לא כתיב – עתים זיק קנאות עובר בין אם לבתה, שמצאה חן בעיניו, על כן באותה עת בעיניה לא כתיב. וצפתה והלכה.
ואין שיבולים אלא שבילים, ואין שדה אלא שד, כאותו חלב של אמא שנמשך תדיר ולא פוסק,²¹ ואין אחַר אלא אחֵר. שראתה גם היא והלכה ושבה וילדה והקימה שם המת והקימה שושלתן. שבאה מאִמותיה,²² ובאה משיכר ומליל וממערה, ובאה מאב,²³ שחתומים כולם בדמה.
ונעמי נתנה ברכתה, וביקשה לה מנוח וביקשה אף לעצמה לצאת ולשוח בשדה אחר חי, וביקשה בן לו יהי לי ולה, ילד קטן, וביקשה תיקון וגילתה אוזנו באוזנה, ונתלתה בישועה, עליה נאמר ועל אמותינו כולן 'אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל' (רות ד, יא) שתיהם לשון שְתִי-הֵם נארגות, ואין שלם כְּלֵב אם שבור הזועק למֶתק תיקונו בבַת, ואין לב שבור כמות לִבּה של בת המייחל להתחיות באמה.

1. כך נאמר על דינה ולאה, ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ו. ↩︎
2. ראו תיקוני זוהר, תיקון כ"א (מז, ע"ב). ↩︎
3. מצוות עונה על פי שמות כא, י. ↩︎
4. על פי הושע ב, יח וראו גם פסיקתא דרב כהנא א, ג: 'למלך שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי'. ↩︎
5. על דרך ההיפוך לשתיקת רחל באותו הלילה (ואולי גם לאה) כנאמר בבתי מדרשות א לפרשת ראה שופטים תצא 'וכן רחל עבד בה יעקב שבע שנים והכניסו אחותה תחתה ושתקה'. ↩︎
6. על פי בבלי נדה לא, ע"א: 'ופירשו אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים'. ↩︎
7. על פי בבלי ברכות ס, ע"א: דינה התהפכה מבן לבת ויוסף יצא מרחל, והוא מקבילה של דינה, כבדברי ר' יוסף שם. ↩︎
8. כך לפי התלמוד: 'ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי', בבלי כתובות סג, ע"א. ↩︎
9. לא נקרא שמה רחל אלא בתו של כלבא שבוע, על פי בבלי, נדרים נ, ע"א. ↩︎
10. 'והיינו דאמרי אינשי: רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא' (וזה שאמרו אנשים, רחלה אחר רחלה הולכת, במעשי אמה כן מעשה בתה), בבלי, כתובות סג, ע"א. ↩︎
11. ראו בבלי, ברכות סא, ע"ב. ↩︎
12. תרגום: אם הוא שומע לי יהי עוד תריסר שנים אחרות. בבלי, נדרים נ, ע"א. ↩︎
13. אחרת זו התורה. על פי בבלי, יבמות סג, ע"ב: 'בן עזאי אומר: כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר "ואתם פרו ורבו". אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים. אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים?'. ↩︎
14. 'עולם הפוך ראיתי' על פי בבלי, פסחים נ, ע"א. ↩︎
15. על פי תיקוני זוהר תיקון כ"ו וס"ט. ↩︎
16. על פי בבלי, נדרים נ, ע"א. ↩︎
17. על הקשר לעלייה בסנסיני התמר ראו בבלי, סנהדרין צג, ע"א.  ↩︎
18. על פי ויקרא רבה א, ג: 'אף את לא את בתי, ואני קורא אותך בתי'   ↩︎
19. רות רבה ב, ד; בבלי שבת קיג, ע"ב. ↩︎
20. ניתן להבין ממות בעלה ובהיפוך הכוונה מבבלי, בבא בתרא צא, ע"א, שנאמר 'וא"ר יצחק אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בעז'. ↩︎
21. זוהר חלק ב דף קכב, ע"ב. ↩︎
22. על פי בראשית רבה נא, ז- יא; מא, ד , רות רבה ז-ח , בבלי יבמות סג, ע"א ובבא קמא לח, ע"ב. ↩︎
23. על פי בראשית יט, ל-לז. ↩︎