רעות חמיאל

צֵא אַתָּה לִשְׂדֵה. / חַפֵּשׂ אוֹתָנוּ בְּמִקְלָטִים, / דְּפֹק עַל דַּלְתוֹתֵנוּ

שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָרְשׁוּמִים יִהְיוּ לִי זָרִים / שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אַף חָבֵר שֶׁיָּשַׁב אִתִּי פַּעַם בִּמְדוּרָה,

רוֹלֵטַת הַשֵּׁמוֹת מַמְשִׁיכָה לְהִסְתּוֹבֵב, / שֶׁלֹּא תֵּעָצֵר שֶׁלֹּא תֵּעָצֵר שֶׁלֹּא תֵּעָצֵר

אַתָּה מְפַחֵד וְעַל הַכָּתֵף שֶׁל מִי אַתָּה בּוֹכֶה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וְאִם / אַתָּה מַצְלִיחַ קְצָת לִצְחֹק לִפְעָמִים וּמָה נוֹתֵן לְךָ כֹּחַ.

וְאָנוּ / מְבַקְשִׁים / תַּשִּׁיב בָּנוּ רוּחַ / תּוֹרִיד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם / לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה / לְחַיִּים וְלֹא לְמָוֶת

וַא‏ֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד לְךָ / שֶׁהַשַּׁבָּת הֶחְלַטְתִּי שֶׁ / זֶהוּ / שֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה יוֹתֵר