תְּרִיסִים מוּגָפִים / עַד חֲצִי הַתֹּרֶן, מִבַּעֲדָם יַחְדֹּר הָאוֹר / וְנִרְאֶה כְּמוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים הַנָּעִים מִפֹּה לְשָׁם / בְּמֶרְחֲבֵי חָלָל, שֶׁהָיָה פַּעַם בַּיִת.

מַה שֶּׁלֹּא יֵאָמֵר, אֵינוֹ קַיָּם. / אַתָּה, שׁוֹכֵחַ. / הַמַּיִם שֶׁבְּךָ מְעַגְּלִים מְצִיאוּת חַיֶּיךָ / לֹא בָּטוּחַ עוֹד מַה הָיָה וּמַה.

אֶצְבְּעוֹתַי מְשַׂרְטְטוֹת אִי בָּטוּחַ וּשְׁמוֹ "מָחָר".

עַכְשָׁו אֲדָמָה רוֹעֶדֶת הִיא שֶׁטַח שֶׁאֲנִי מְהַלֶּכֶת בּוֹ בְּנִנּוֹחוּת.

טראומה יכולה להפוך להיות פוסט טראומה, אבל לפעמים היא הופכת להיות כוח העל שלך.

ביכולת של קהילה לרפא את השברים האישיים. מתוך שותפות גורל ולא מתוך רחמים.  ריפוי היא דרך פתלתלה, ארוכה וכואבת, בימים רגישים אלה ניכר שהארץ כולה זקוקה להתמלא במעגלים שכאלה שידליקו לפיד בחשכה ויספרו את סיפור השבר. 

אוּלַי בַּתְּנוּעָה / יֵשׁ כְּדֵי לְהוֹשִׁיעַ.