עמיחי חסון

הַאִם יָבוֹאוּ צַיָּדִים לִמְעוֹנֵנוּ גַּם הַלַּיְלָה, יְבַקְּשׁוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ

אֵין לִי מִשְׁפָּט טָרִי אֶחָד / לְהַאֲכִיל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, אוּלַי / שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ מִלִּים.

אָנוּ רָצִים / וְהֵם רָצִים / וּשְׁנֵינוּ מַגִּיעִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם.

אֲנִי קוֹנֶה אֶת הָאַדֶּרֶת, עוֹטֶה עַל הַבְּגָדִים / חוֹצֶה אֶת הַהַדְסוֹן, טוֹבֵל / בַּנָּהָר שֶׁבַע פְּעָמִים.

כָּבֶה בְּנִגּוּן סָמוּי וְגָלוּי בְּצַעֲקַת דְּמָמָה דַּקָּה / בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג מְשַׁתְּקִים בִּלְחִישַׁת צֵרוּפִים

הֵם מִסְתַּכְּלִים בִּי לֹא מְבִינִים כֵּיצַד / מִלִּים הוֹפְכוֹת קְטֹרֶת בִּבְעִירַת אוֹתִיּוֹת

מֵעוֹלָם לֹא דָּפְקוּ עַל דַּלְתּוֹ. / מֵעוֹלָם לֹא פִּרְסֵם אֶת בֵּיתוֹ הַכָּתוּב בָּרַבִּים.

יֶלֶד בֶּן חָמֵשׁ עוֹמֵד לְבַד בַּמַּיִם, / לֹא רָחוֹק מֵהַחוֹף. הוֹרָיו קוֹרְאִים בִּשְׁמוֹ

הִתְאַמַּנְתִּי בַּלֵּילוֹת, שָׁבַרְתִּי כֵּלִים, / עָשִׂיתִי לִי תְּרָפִים, הוֹצֵאתִי עַצְמִי / אֶל הַחוּץ, נִתְגַּלֵּיתִי בְּאוֹרוֹת גְּדוֹלִים.

הרצון לקיים את הטבילה חוזר אל הצד שקושר את טהרת הגוף לטהרת הנפש.

וּפַּחַדְתִּי מֵהַנְּסִיעָה שֶׁתִּהְיֶה בַּחֹשֶךְ, שֶׁתִּצְעֲקִי וְלֹא / מִתּוֹךְ חֶבְלֵי הַלֵּדָה תִּצְעֲקִי זְהִירוּת בַּפִּתּוּל, תָּאֵט

אִמָּא מְקַיֶּמֶת בְּךָ אֶת הַצִּוּוּי לְהִדָּבֵק בְּדַרְכֵי הכִּבְיָכוֹל

פעם חשבת שהשמחה צריכה לבוא מתוך החיים, אבל עכשיו אתה מבין שזה יותר גדול ממך. שמותר לך לצאת מעצמך

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה? / אִשְׁתּוֹ נִרְדְּמָה בָּנָיו בַּמִּטָּה הוּא / מִתְפַּתֵּל רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין סְדִינִים

וְעָזַב אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ / וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד תַּחַת הַשְּׂמִיכָה הָרְחָבָה