אַבָּא לֹא מַרְשֶׁה לָלֶכֶת / לְבָתִּים שֶׁל אֲחֵרִים / אַבָּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ / לַבַּיִת שֶׁל הַדּוֹדִים.

תָּרִיחִי, תָּרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ הִיא אָמְרָה / אַתְּ חֲשׁוּפִית בָּעוֹלָם. / אַיָּלָה עִם עֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה / כְּבָר מִיַּלְדוּת זֶה נֶחְתַּם.

לָלֶכֶת לַמִּטְבָּח / לְבַדֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, / כְּשֶׁהַטַּבָּחִים לוֹטְשִׁים / עֵינַיִם רְעֵבוֹת לְגוּף

במסגרת השיעור השבועי שלו ב-929, הרב ד״ר בני לאו מדבר על פרשת ״וישלח״ ועל דמותה של דינה, שנאנסה וזקוקה להכרה וביכולתנו להשיב לה את קולה. בשיעור הרב לאו עוסק באחאות ובקנאות של שמעון לוי ומציע נתיבים מתונים יותר בקשרי משפחה ובקרבת לב לקרבן. השיעור הוא חלק מסדר ״מסביב לפרשה״ של 929 ביחד עם שותפות דינה, מתוך מטרה להדגיש חשיבות העמידה לצד נפגעות פגיעה מינית.

הַיַּלְדָּה בָּכְתָה / וְאִישׁ לֹא רָאָה / הַיַּלְדָּה צָרְחָה / וְאִישׁ לֹא שָׁמַע / אָז הַיַּלְדָּה שָׁתְקָה / שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה

כאשר קהילה מבקשת להיענות לאתגר בהגיע תור פרשת וישלח בסדר קריאות התורה, וברור לחברות ולחברי הקהילה כי אי אפשר שלא להתייחס למעשה אונס דינה - אפשר לקיים טקס כדי להביע את הסולידריות עם דינה המקראית ויחד עם זאת לתמוך כך בנפגעות ובנפגעים בזמן הזה. כאן, אנו פרושה הצעה לכינון טקס קהילתי שמבקש להרחיב את המודעות לקיומן של פגיעות מיניות ובתוך כך מבקש לכונן מרחב של מוגנות.

סיפורה של דינה מסופר בכנות מכאיבה בתוך רצף סיפורי בראשית, אך זעקתה בו דוממת. דורות רבים קראו בסיפור, אך כאב הפגיעה נדמה לעיתים כעץ שנופל ביער וקולו אינו נשמע. אנו מבקשות ומבקשים לתת מקום למודעות, לרגישות ולמוגנות דרך טקסים שינכיחו את סיפורה של דינה ודינות נוספות. מאמר זה מבקש להציע מחשבות ולבטים סביב בניית טקס שיתופי, המוקדש לסוגיית המוגנות המינית. טקסים כאלה מבקשים להפנות מבט רגיש ומודע אל כאבי עבר שהושתקו ולאפשר שיח פתוח שיגביר זהירות ויאפשר מרחב מוגן יותר, בהווה ובעתיד.

רשומה שהתפרסמה בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: ״...התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים... היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים...״

שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ שְׁעַת רַחֲמִים, שְׁעַת הַקְשָׁבָה, שְׁעַת חֶמְלָה, שָׁעָה שֶׁבָּהּ נִהְיֶה עֲרֵבִים זֶה בַּזֶּה.

Therefore, Compassionate One Reveal our torment to the world and for all time And from one end of the earth to the other May the silenced voices utter:

אִשָּׁה אַחַת / מוּל תְּהוֹם שֶׁהוֹוֶה. שֶׁהָיָה. / אִשָּׁה אַחַת עוֹז אוֹזֶרֶת

אַף פַּעַם זֶה לֹא עוֹרֵר בְּךָ חֲשָׁד? / כַּמָּה פְּעָמִים זֶה קָרָה? / אַתָּה לֹא מַצְלִיחַ לְהִזָּכֵר?

חָשַׁבְתִּי, מֻתָּר לִפְעָמִים לֹא לַחְשֹׁב. / סְפֵקוֹת שֶׁהָיוּ בִּי הִתְחִילוּ לִנְשֹׁב, / בָּעַרְתִּי, הָפַכְתִּי קָרְבַּן חֲגִיגָה.

קִירוֹת הַגֶּבֶס הַדַּקִּים, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ דַּרְכָּם / בֶּכִי אוֹ צְחוֹק אוֹ נְחִירוֹת לַיְלָה, / לֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי רַעַשׁ הָעֶלְבּוֹן הַזֶּה.

בָּטַחְתִּי בָּעֲרָפֶל. / הִרְגַּשְׁתִּי כְּמַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין / שׁוּם פֶּרַח שֶׁרוֹצֶה בּוֹ.

וְעַכְשָׁו זְמַן שָׁבוּר / וּבָרוּר שֶׁמִּכָּאן חַיָּבִים / לְחַשֵּׁב נְשִׁימוֹת.

חִלְמִי חֲלוֹמוֹת טוֹבִים / דַּמְיְנִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ הוֹרִים אֲבִיגַיִל / כֶּתֶר עַל רֹאשֵׁךְ

כָּעֵת אַתְּ מְלַמֶּדֶת אוֹתִי. / מִלִּים / שֶׁהִקְפַּדְתִּי לִשְׁכֹּחַ

הֵבִינָה לִפְנֵי כֻּלָּם / שֶׁיֵּשׁ פֹּה רֹעַ / אֵיזוֹ תַּפְנִית

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

בעצה אחת שמעון ולוי החליטו לקחת את הפגיעה של אחותם ולעשות בה כטוב בעיניהם. מהטקסט ניתן ללמוד כי הם התעלמו לחלוטים מדינה ומהשבר שלה והתרכזו בכאב הפרטי שלהם. הם לא חשבו אף לרגע אחד, להיכנס אל דינה בדחילו ורחימו, לשבת מולה להישיר אליה מבט ולהיות איתה שם בכאבה.

שיחה גלויית עיניים עם יונינה פלנברג על מוגנות ושערי פגיעה, טיפול והתמודדות עם טראומה, ועל האתגרים החדשים שעלו בעקבות השבעה באוקטובר.

שירה, תפילות, מחשבות וכוונת הלב האגודים בחוברת שליוותה את ההתכנסות שהתרחשה ביום חמישי, י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד 30.11.2023 ערב שבת וישלח. בלילה שלמחרת שוחררו החטופות והחטופים הראשונים. ומכוות האש - לא פגה. והלב - עוד לא נרגע. התכנסות זו באה לחזק כל נפגעת ונפגע מתקיפה מינית. בכל זמן. וגם במתקפת השבעה באוקטובר. כך הבענו את דאגתנו, כך שלחנו את תמיכתנו ואהבתנו.