וְהָיָה בַּיִת
וּתְרִיסָיו מֻפְשָׁלִים
וְגַם בְּרוֹש בְּצִדּוֹ
(אוּלַי לֹא רָצִיתִי לִזְכֹּר שֶׁהוּא עֵץ בָּתֵּי עַלְמִין)

וּתְלוּלִית עָפָר שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׂחֵק בָּהּ
וְקֶפֶל קַרְקַע 
לְהִסַּתֵּר מִפְּנֵי הָאֵימָה

וְסֶרֶט צָהֹב לָפַת אֶת הָעֵץ
כְּסֶרֶט מַתָּנָה
וְלֹא סִמֵּל דָּבָר אָחֵר.

וְהָיָה בַּיִת – מְלֻקָּט כְּאַבְנֵי מִשְׂחָק
שֶׁנִתָּן לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ.
רַק הַצְבָעִים דָּהוּ
וְחָשְׂפוּ אֶת קַוֵי הָהֶפְרֵד
שֶׁבֵּין הַתֹּם לַאֲפֵלָה.