חורבן הבית כחורבן הגוף: התמודדות עם נכות שקופה

אריאלה נידם-פרץ כותבת על ההתמודדות עם מחלה, עם נכות שקופה, מדמה אותה לאבל על חורבן הבית ומתארת את שלבי האבל שבהתמודדות עם המציאות החדשה.

נכות שקופה

1.
אֲנִי מְהַלֶּכֶת בֵּינֵיכֶם
וְעַל חָזִי שֶׁלֶט שָׁקוּף
"זְהִירוּת שָׁבִיר".
אִשָּׁה נְדִיבָה עָמְלָה שָׁעוֹת
לְהַתְאִים פִּסָּה לְפִסָּה
לְאַפֵּר מְקוֹם סֶדֶק
שֶׁיֵּרָאֶה טִבְעִי.
אִם הִתְעַנְיַנְתֶּם לָדַעַת,
בִּפְנֵיכֶם הַמָּקוֹר,
רֶפְּרוֹדוּקְצִיָּה
אֵין.

2.
כְּשֶׁנֻּפַּץ הַכַּד וְנוֹתַרְתִּי
בְּחֻרְבָּנוֹ
חָדַלְתִּי לֶאֱכֹל
בָּשָׂר וּפֵרוֹת
גַּם לֹא לֶחֶם עָבֵשׁ,
רַק לָגַמְתִּי קְצָת מַיִם,
כִּי חָרֵב.
אֲבָל כְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה,
וְהוֹשַׁטְתָּ לִי יָד
וִילָדַי.

3.
אָז מָה בְּעֶצֶם יֵשׁ לָךְ?
וְאֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ?
וְאֵיךְ גִּלִּית?
הָא וָאוּ, לֹא רוֹאִים עָלַיִךְ,
זֶה בֶּטַח נַפְשִׁי,
הַכֹּל נַפְשִׁי.

4.
אִשָּׁה צְעִירָה נִדְחֶפֶת בַּתּוֹר
לְקֻפָּה מְהִירָה,
סְבִיבָהּ אִישׁוֹנִים מִתְרַחֲבִים
וּבוּעוֹת מַחֲשָׁבָה.
וְהִיא, כַּסֶּפֶת גּוּפָהּ הֹלֶם לֵב
אֵגֶל זֵעָה מְבַצְבֵּץ
רַק לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם,
רַק לֹא לִפֹּל,
לִנְשֹׁם
עָמֹק
אֶל תּוֹךְ פַּחַד.

5.
בִּשְׁבִילָהּ כָּל אָדָם בָּא
יָּמִים
הוּא פֶּלֶא

6.
כַּדֵּי עֲנָק חֲלוּלִים פּוֹעֲרִים
בּוֹלְעָנִים בְּנִשְׁמָתִי,
סוּס טְרוֹיָאנִי מֵגִיחַ
מֵחַיִּים אֲחֵרִים.
וַאֲנִי שִׁבְרֵי לוּחוֹת,
חֶלְקֵי אוֹתִיּוֹת,
לֶאֱחֹז פַּכֵּי תִּקְוָה
פְּנָכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל כֹּחַ,
נוֹשֶׁפֶת לְהַדְבִּיק
שֶׁבֶר גּוּף אֶל סִדְקֵי נְשָׁמָה,
לְאַחוֹת לְגִין דְּמָעוֹת זְלוּג צֶבַע
כְּגֶשֶׁם עַל אֲדָמָה.

חורבן הבית כחורבן הגוף

גם עם אובדן יכולותיו של הגוף הפיזי צריך ללמוד לחיות, בין אם הוא נראה לעין ובין אם הוא נסתר, כזה המכונה "נכות שקופה". אצל המתמודד ומשפחתו הקרובה עולות בשלב זה דילמות כמו האם לשתף או להסתיר, כמה לשתף, את מי, איך לבקש עזרה, איך להתמודד עם "הסוס הטרויאני" הזה הנקרא ציפיות העבר והרגליו. ומן הצד השני גם חברים ומשפחה אינם יודעים כמה ואיך בכלל לעזור. לעיתים בעת משבר שכזה כל יחסי הכוחות הפנים משפחתיים משתנים, מי מפרנס, מי מטפל בילדים ומה חלוקת העבודה בין בני הזוג. כמובן קיים גם איבוד הביטחון העצמי והזהות הגופנית הכי בסיסית על כל המשתמע מזה בתוך מסגרת יחסים אינטימית. ההבנה המפתיעה שלעיתים קשה יותר "לשחרר" ולתת למישהו אחר לעשות את הדבר הנדרש בדרכו מאשר לבצע את המשימה בעצמך.

נדרשת פה רגישות וקשיבות גם בין המילים, לחוש את הדופק ממש. בעיני הכי חשוב לזכור שהאדם שמולנו, גם אם כעת חולה או מוגבל ביכולותיו, הוא אותו אדם ויש להותיר לו את כבודו ומקומו. לא לשכוח שמעל הכל הוא בעל דעות, ניסיון חיים, חוכמה, ושגם הסובבים יכולים לקבל ממנו רבות. רובנו מכירים את התחושה כשמתאשפזים לובשים את פיג׳מת בית החולים והופכים להיות "המטופל/החולה". כמה תחושה זו עלולה להיות קשה, מצמצמת ופוגעת בערך העצמי, ולעניות דעתי, גם פוגעת באיכות הטיפול. לכן, ראשית לכל אסור לשכוח שמולנו אדם שלם ומושלם כפי שהוא, שיכול בדיוק כמונו, להיתרם ולתרום.

השלב השלישי הוא השלב שאפשר לכנותו בעגה מדוברת "להפוך את הלימון ללימונדה".  אדם מגלה את התובנות העמוקות, הייחודיות, אם אפשר לומר זאת כך, שבמציאות הקשה עימה הוא מתמודד. ופה המקום להדגיש מחלה, תאונה או כל פגיעת גוף אינה מתנה, היא התמודדות קשה כואבת וסיזיפית. בוודאי שאף אחד לא היה בוחר בה מלכתחילה גם אם בצידה לימוד שערכו לא יסולא בפז. עם זאת, אין ספק שמי שנאלץ למשש את דרכו בחושך סמיך לומד מכך הרבה על עצמו, על סביבתו ועל החיים בכלל.

לתחושתי ההתמודדות עם "חורבן הגוף" היא רצוא ושוב מול השלבים השונים.

אחד הכוחות המרכזיים שהחזיקו את עם ישראל רחוק מארץ אבותיו כשבית המקדש חרב הוא התקווה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". כך גם בהתמודדות עם פגיעה גופנית חשוב להשאיר שביב תקווה שיהיה עוד טוב, שישתפר. לצד הרצון לדייק באבחנה הרפואית ולא להשלות אדם, חשוב לא להמעיט בערך התקווה והאמונה ביכולתו של הגוף להשתפר, להחלים, להתרפא. זה אמור הן לצוותים הטיפוליים והן למשפחה והחברים הסובבים את האדם. והאמת האמת שאנחנו אף פעם לא יודעים מה ילד יום, ושלגוף ולנפש חוכמה משלהם ודרך משלהם.

בריאות כוחות ונחמה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• ״הכתיבה הפכה בשבילי ל׳קרש הצלה׳״ – ראיון עם המשוררת אריאלה נידם-פרץ, במדור גלוית עיניים

• "מגיל צעיר אמרו עלי שאני דרמה קווין" – מיטל בנשק
• יומן מחלה-מלחמה – אנונימי
  
  
• למשש או לא למשש? זאת השאלה! – על בדיקה ידנית עצמית לגילוי סרטן השד – ד"ר אורלי פרידמן-אלדר
• בדיקת פאפ: לבחור בשגרה של הבדיקה כאמצעי הגנה מסרטן צוואר הרחם – צוות גלויה
• לקראת בדיקה גינקולוגית: לראשונה ובשגרה – לנשואות ולרווקות – צוות גלויה
  
  
• טבילת נשים עם מוגבלות (דיון מקוצר) או (דיון מלא) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• תפילה להתפלל על כל מבקש/ת – אורה זך
• התחברות על ידי ניגון – קריאה בר' נחמן – שרה פרידלנד בן ארזה
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
  תנועות הגוף הנשי והלכות צניעות – תניה רגב
  
  
  
• לקריאת עוד תפילות מקוריות רבות ומגוונות