אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
התופעה של רבנים ומורים המתעללים בתלמידיהם אינה חדשה. בהקשר התורני היא נידונה כבר בתלמוד הבבלי, וכמובן במסורת הפסיקה מאז. הסוגיות הציבוריות הבוערות מאז ועד היום קשורות בהתמודדות של קהילה עם אדם פוגעני החי בתוכה. זוהי הגרסה המקוצרת של המאמר. להורדת המאמר המלא.
When we grew up and went to school,
Pink Floyd, “The Happiest Days of our Lives”, The Wall
there were certain teachers who would
hurt the children any way they could.
קשר בין תלמידים למוריהם הוא חלק בלתי-נפרד בתהליך הלמידה, בעיקר בשנות הילדוּת. המורה משפיע לעתים קרובות לא רק על בקיאותו של התלמיד, אלא גם על התפתחותו האינטלקטואלית, על יכולת המשמעת העצמית שלו ועל האמון שלו בדמויות סמכות. קל להשאיר חותם על ילדים רכים – לטוב ולרע. כשם שיכולים מורים לתרום לצמיחה ולטיפוח של תלמידיהם, כך יכולים הם באותה המידה לגרום לנזק עצום.
התופעה של רבנים ומורים המתעללים בתלמידיהם אינה חדשה. בהקשר התורני היא נידונה כבר בתלמוד הבבלי, וכמובן במסורת הפסיקה מאז. הסוגיות הציבוריות הבוערות מאז ועד היום קשורות בהתמודדות של קהילה עם אדם פוגעני החי בתוכה. אל מול העיקרון הבסיסי של חיי קהילה 'נורמליים' שאינם כוללים נוכחות של גורמים רעים או פוגעניים (בין אם מדובר ברצון לבער אותם מקרבנו או בניסיון לטעון כי הם כלל לא קיימים), ההלכה מכירה גם באמצעים רדיקליים כדי לשמר את האיזון הקהילתי ברגע שגורמים מנסים לערער אותו.
אחד הדינים המרכזיים המשמשים מנגנון לשימור לכידותה של הקהילה הוא 'דין מוֹסֵר'. דין זה נועד להזהיר מפני תופעה של מלשינים ו'שטינקרים' המבקשים את טובתם האישית דרך פגיעה ברקמה הקהילתית. כך למשל כותב הרמב"ם:
אסור למסור ישראל ביד גוים, בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה רשע ובעל עבירות ואפילו היה מצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גוים, בין בגופו בין בממונו, אין לו חלק לעולם הבא.
רמב"ם, הלכות חובל ומזיק ח, ט.
דברים קשים נאמרו נגד ה'מוסרים' שפגעו בקהילה בעשותם דין לעצמם ובפנותם אל 'ערכאות הגויים'. עם זאת, הרמב"ם מנסח חריגה חשובה בעניין, והוא במקרה של פגיעה ברבים:
כל המצר לציבור ומצער אותן, מותר למוסרו ביד גוים להכותו ולאוסרו ולקונסו. אבל מפני צער יחיד אסור למוסרו.
שם, שם, יב.
כאשר מדובר בצרת הרבים, הנזק הוא כה חמור שאפילו 'דין מוסר' מתבטל בשם הצורך להגן על בני הקהילה.
ציפוף שורות
מטבעו של כל ארגון ושל כל מערכת, שלעולם פוליטיקה פנימית אמורה בהן. האמירה 'פוליטיקה' אינה מכוונת לגנאי, רחוק מכך, אבל כאשר מדובר בעניינים פליליים, אותו ארגון אינו מסוגל לבקר את עצמו כהלכה. כשם שהמחלקה לחקירת שוטרים כפופה למפקח הכללי של משטרת ישראל, ובתור כך אינה מסוגלת לחקור את הממונה עליה באופן שאין בו ניגוד אינטרסים, כך גם לא יכול ראש הישיבה לשמש רשות שופטת בין ר"מ שמועסק על ידו לבין תלמיד, מבלי החשש שיעבור על האיסור של "לא תכיר פנים". ומכיוון שכל חשיפת עוולה שמתרחשת בין כותלי הארגון עשויה לגבות מחיר כבד של יחסי ציבור, מעדיפים מוסדות להגיע להסדר בין הצדדים מבלי לפנות לגורמים חיצוניים ומבלי שהדבר ייוודע לזרים.
לא אחת, בפרשיות שעלו בציבור הדתי, הטיעונים הפוליטיים האלה נאמרים בלשון הלכתית של 'לשון הרע', או שנטען על המקרה שאינו אלא בגדר עלילות דברים. חוסר האמון בערכאות המשפטיות משחק גם הוא תפקיד משמעותי, ונוצר מעין 'חַיִץ' בין מקורבי הדמות הנאשמת בפגיעה מינית, לבין אלו התובעים הגשת כתב אישום. ואם הדברים אמורים בפגיעות מיניות של בגירים בבגירים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינים ובקטינות המשמשים קורבן ליצרם של אותם מורים מתעללים. המעקב אחר תנועותיהם של אנשי דת (לאו דווקא יהודים) שהוגשו נגדם תלונות בגין מעשים מגונים בקטינים מראה שאלה נוטים לברוח מהמדינה או להישלח ל'שליחות' במדינה שאין ממנה הסכם הסגרה, כל זאת במטרה המובהקת למדיי להתחמק מחקירה משטרתית ומהעמדה לדין, תוך כדי שימוש באצטלה שהרחקתם ממקום העבירה הוא עונש מספיק. בכך נוצר מצב שאותם מלמדים ממשיכים את הקריירה שלהם תוך כדי סיכון קטינים נוספים.
האם רב נערץ מסוגל לפגיעה מינית?
טענה נוספת שנשמעה במחוזות המגזר היא שהאשמות כנגד רבנים שפוגעים מינית אינן מתקבלות על הדעת, משום ששימושו של רב בהוראה ובפסיקת הלכה הוא דבר שמותנה בהיותו אדם צדיק וישר, ובעל אמות מידה מוסריות שלא מאפשרות לו 'ליפול' באיסורי עריות. הדבר עשוי להתעצם במיוחד לאור נטייתם של חוגים מסוימים – הן במגזר הדתי לאומי הן במגזר החרדי – ליטול מתורת החסידות את המבנה הקהילתי של 'חצר', שבה הרב מקבל מעין מעמד של אדמו"ר, והוא משמש צינור ודרך תיווך אל השפע האלוהי. במצב שכזה, סמכותו של הרב כמורה דרך אינה נשענת רק על כוח הכרעתו ההלכתי, אלא התלמידים יונקים את תורתם מעצם דמותו האישית. חוויה זו של תקשורת שברגש ולא רק בשכל מובילה לאינטימיות שבין הלבבות.
במקרה שכזה, הרשעתו של אדם בעל סמכות, ובפרט כאשר הוא בעל כריזמה ומנהיגות, עשויה לעורר תחושה של דיסוננס בין החוויה המעצימה של דמות המנהיג אל מול הידיעה שאדם כזה הורשע במעשים השפלים ביותר. הדחקה, הכחשה, ושאר מיני מגננות פסיכולוגיות עלולים לשחק תפקיד המונע מאיתנו שיקול דעת צלול בעת שיפוט המעשה. "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו" (בבלי מועד קטן, יז ע"א; רמב"ם, הלכות תלמוד תורה ד, ב) – וקל ליפול לכשל הלוגי לפיו אם אכן ביקשו התלמידים תורה מפיו, ודאי דומה הוא המלמד למלאך ה' צבאות. ומי שמשוחד מראש להאמין בצדקתו של הנאשם יהיה מוכן להשליך כל ביקורת החוצה, ואפילו בכוח.
מעשה עמך
אמרה תורה: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כ"ב, כז). 'אלהים' אלו השופטים, והא למדת שהלכה זו עוסקת בביזוי בית המשפט והמושלים. כלום יהיה נשיא בעם, כמו רב גדול ובעל שם, חסין מפני קללה אפילו במחיר של התנהגות נפשעת? "אי נשיא באחיו ובחביריו?" שואלת המכילתא, ועונה "תלמוד לומר 'בעמך', לא אמרתי אלא בזמן שהן נוהגין כמנהג עמך" (מכילתא דרבי ישמעאל, (מהדורת הורוביץ, עמ' 318, שורה 6). כדברים האלה למדנו גם מפי דרשה דומה על הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט, יח), שמופיעה בכמה מקומות, ומסייגת את האמור למי שנוהג 'כמוך', בתוך מסגרת נורמטיבית מסוימת (אבות דרבי נתן נוסח א, טז (עמ' 64).
רב שמתעלל מינית בתלמידיו אינו נוהג כמעשה עמך. מלומד גדול ואיש ציבור שנופך של חסידות נסוך על פניו אינו רשאי בשם גדולתו, בשם ניצוצות הגאולה, בשם סמאל ומטטרון, או בשם כל נבואת שקר אחרת לכוף את יצרו על זולתו. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בשעה שיחסי מורה ותלמיד אמורים כאן.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
טיוח במסווה של 'לימוד זכות'
ולאותם מנהיגי קהילות שרואים בעצמם מלמדי זכות על עברייני מין שהורשעו בדין, או מליצי יושר על אלו ש'נעלמו' במפתיע למקומות שאין בהם הסכם הסגרה, אין לי אלא לקרוא להתעוררות רבתי: חכמים הזהרו בדבריכם! נשיכתכם נשיכת שועל ועקיצתכם עקיצת עקרב, וכל אימת שאתם נותנים מקום למי שנחשד בניצול מיני של צאנו, תלמידיכם יגלו אחריכם למקום מים הרעים. אין מחילה בעולם למלמדים נצלנים; ואין תקנה לקלקול האיום ולטראומה הנפשית בכגון זה. אל תשיתו ליבכם לטיעון האיוולת 'שגם בית משפט יכול לטעות'; וכי על 'שמא' תסכנו את חיי תלמידיכם ותדרשו בעדים כשרים ובהתראה, שראו כמכחול בשפופרת ודייקו בעוקצי תאנים?
חובה עלינו להוציא את הדברים מאפֵלה לאורה, כי אין הצר של ספק לשון הרע (האמור מפי מכירי פנים) שֹׂוֶה בלא תעמוד. אלו אינם רבנים, אלו אינם צדיקים, אלו אינם עושי דבר ה' ומקיימי תורתו. אלו נבלים המשתמשים בתגא שנתחייבו בדין רודף, ושקלם הכתוב לשופכי דמים.
העלמת עין
אין אדם צריך לעשות בעצמו מעשי רשעות כדי להיכרך בחדא מחתא עם רשעי ישראל שבדור, ואפילו הוא מאמין שאך מדובר בעלילות דברים. צאו וראו עד כמה הקפידה תורה להתרחק מן הרוע, שלא זאת בלבד שאסרה על כל אחד ואחד מבני ישראל מלפעול בדרכי רשע, אלא אף בעקיפין נתנה את קולה: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס" (שמות כ"ג, א). והלא אין השתת היד עצמה מהווה סימן לקיומו של רֶשע אינהרנטי, אבל על כל מלמד שפוגע בנערים רכים יש מעגל של יודעים שמעלים עין. הרֶשע איננו פועל בתוך ריק; הוא פרי של שיתוף רצונות, מהם פעילים ומהם סבילים, בין אנשים וגורמים שונים. לפיכך אפילו לא אם לא מדובר בעשיית רוע של ממש באופן פעיל – מספיק שנתן אדם את ידו לטובת הדבר מתוך אמון זך בצדקתו של העבריין, כגון שהמשיך להעסיקו לאחר הרשעה בדין – הרי זה בסופו נעשה עד חמס.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מודעוּת ואחריות
שומה עלינו, כקהילות וכפרטים עצמאיים בתוך הקהילות, לעמול ולפקוח את עינינו נוכח מעשים והתרחשויות של רשע וחמס האורבות לנו. גם אם אין לנו אמון שנצליח למגר באופן מוחלט את כל האלימות המופנית כלפי חסרי ישע מתחת לפני השטח, וגם אם 'אי עלינו המלאכה לגמור', הרי שבוודאי 'אי אנחנו בני חורין ליבטל ממנה'. ההלכה ודיני המוסר הדתיים המשוקעים בה מתרים בנו לגלות אחריות כלפי בני הקהילה החשופים לפגיעות שכאלה; בראש ובראשונה לפתח מודעות לנושא בוער כל כך, ולגבש עמדה בלתי מתפשרת כלפי כל הנוגעים בדבר. ומי ייתן והיו דברים אלה סנונית ראשונה לעורר את הלבבות לרכוש את כלים ואת המנגנונים הדרושים לנו לשמור על נפש האדם ועל גופו, אשר הופקדו בידינו כקהילות למשמרת.
המאמר המלא פורסם לראשונה בכתב העת התורני של ישיבת מעלה גלבוע, מעגלים ט – מעגלי תורה ומוסר (עמ' 141-163), תשע"ז.
[1] על מקרה כזה (אמנם בבגירה ללא יחסי מרות – אשת־עמית) בקרב אחד ממורי כי"ח באדירנה של סוף המאה הי"ט, ראו לאחרונה את העדות אצל א' הקר, "בתי הספר של 'כל ישראל חברים' באֶדירנֶה, 1867–1937", ספונות כד (ס"ח ט; תשע"ה), עמ' 426, הערה 150. "פריס" הנזכר שם הוא ז'אק ביגאר, מזכיר כי"ח בשנים 1881–1934 (ראו שם, עמ' 411).
[2] בראשית ג, ה: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים" מיתרגם באונקלוס "ותהון כרברבין", וראו דברי הרמב"ם על זה במורה נבוכים א, ב (בראש הפרק). ואף בפרקין "אלהים" מתפרש בלשון זו, כפי שעולה מפסוקים ז–ח: "וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים […] עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם", וברי שהכוונה לבית המשפט.
[3] כפי שנתכנה מלמד אחד בידי תלמידיו אחר שנתגלו מעשיו. וכדברי חז"ל שאמרו ש"המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב" (בבלי סנהדרין, צ ע"א), כדיני עריות. וראו פירוש הרמב"ן על דברים י"ג, ד, ד"ה "וטעם כי מנסה".
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
- חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן
- האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
- רב מעללים: ניצול מיני בחסות עיוות תורת הקבלה – ד״ר רות קרא-איוונוב קניאל
- איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן
- להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
- כוחה של קהילה אידאולוגית בהתמודדות עם אירוע טראומטי – אורי שרמן
