אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתְּךָ אֶת הַיָּמִים
אוֹסֶפֶת לְתוֹכָם אֶת מָה שֶׁנִּדְמֶה שֶׁחָמַק לָנוּ.
בְּפִנּוֹת הַחֶדֶר עַכָּבִישׁ טוֹוֶה חוּטִים
וְאָנוּ קוֹלְעִים מֵהֵם אֶת הָרֶגַע
כְּשֶׁאַתָּה מוֹשִׁיעַ אוֹתִי מִן הַשָּׁחֹר הַמַּפְחִיד הָזֶּה.

אַתָּה מַמְצִיא פְּרָטִים שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת
מְדַבֵּר אוֹתָם בְּאָזְנַי,
שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לִשְׁפֹּךְ אֶת הַזֶּבֶל
וּלְהַבְרִישׁ אֶת הַחַיִּים.

בַּבֹּקֶר אֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים טֶקֶס קָטָן
הַמְּרַפֵּד אֶת הַזְּמַן,
מִתְרַפְּקִים עַל הַשְּׁתִיקָה
וּמְשַׁלְּבִים יָדַיִם.

הַמִּלִּים שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹרְגִים
עוֹטְפוֹת אֶת הַקָּפֶה שֶׁאָנוּ לוֹגְמִים
וְאֶת הַסָּלָט
וּמַבָּטֵינוּ מִצְטַלְּבִים.