I close in on the lines
Of the Tanach,
I trace them with my finger,
I skip over a trigger
Warning
I see you, seeing
The maidens of the land,
Caressing foreign shawls

He watches you,
Like sap dripping from a palm tree,
You smile fearsome When he winks, “Girl,”
He’d kill for you
A woman, that his soul Desired

Your brothers fuss over you,
Dinah, ma dinah–what is her verdict?
They expound: “The daughter
of Jacob cried out a cry
Her voice rose in the field—
Where did it turn?”

And you, bound up in your silence,
A lost sheep in the Valley of Dothan,
Loathing your ravished beauty.

אֲנִי מְצוֹפֶפֶת שׁוּרוֹת
בַּתָּנָ"ךְ,
עוֹקֶבֶת בְּאֶצְבָּעִי,
מְדַלֶּגֶת מֵעַל אַזְהָרָה
טְרִיגֶר,
רוֹאָה אוֹתָךְ רוֹאָה
בִּבְנוֹת אָרֶץ
מְלַטֶּפֶת רְדִידִים זָרִים.

הוּא מִתְבּוֹנֵן בָּךְ,
כְּבִתְמָרָה נוֹטֶפֶת,
אַתְּ מְחַיֶּכֶת פַּחַד
כְּשֶׁהוּא קוֹרֵץ "יַלְדָּה"
כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה־אַךְ בָּךְ
אִשָּׁה, שֶׁנַּפְשׁוֹ
חָשְׁקָה.

אַחַיִךְ מְפַלְפְּלִים בָּךְ
דִּינָה, מָה דִּינָהּ?
דּוֹרְשִׁים: "בַּת
יַעֲקֹב צָעֲקָה צְעָקָה
בָּא בַּשָּׂדֶה קוֹלָהּ,
אָנָה פָּנָה?"

וְאַתְּ, רְכוּסָה בִּשְׁתִיקָתֵךְ
שֵׂיָה אֲבוּדָה בְּעֵמֶק דּוֹתָן
לְתַעֵב יָפְיֵךְ הֶחָמוּס.