כַּמָּה עַצְבוּת סְפוּנָה בַּגּוּף הַמִּתְגַּעְגֵּעַ לְאֵיבָר הַחַם הַנִּקְרָא
בַּיִת
אַרְבַּע קִירוֹת, גִּנָּה, הָהָר שֶׁהִרְבָּנוּ לַחֲלֹם עָלָיו, הַמִּטָּה
פְּעִימוֹת רַגְלֵינוּ עַל רִצְפַּת הָעֵץ הָרַכָּה
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתִּיר אֶת הַכְּאֵב הָאָרֹךְ, הַנִּמְתָּח עַד קְצֵה גְּבוּל הָאָרֶץ הָעֲזוּבָה
אֶת לְפִיתַת הַזְּמַן הַדּוֹחֶקֶת בָּנוּ לִנְדֹּד בֵּין בָּתִּים שֶׁל אֲחֵרִים
שֶׁמַּזְכִּירִים לִי לְלֹא הֶרֶף שֶׁאֲנִי פְּלִיטָה, בְּיָם אֵין סוֹפִי שֶׁל בָּתִּים שֶׁאֵינָם בֵּיתִי

בַּלֵּילוֹת, רָאשֵׁינוּ הַכְּבֵדִים נוֹחֲתִים עַל כָּרִיּוֹת זָרוֹת, נוֹחֲתִים
אַךְ לֹא נָחִים
הַכָּרִיּוֹת סְפוּגוֹת בֵּחֲלוֹמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים
הָרֵיחַ שֶׁלָּהֶם 
אַלְבּוֹמֵי הַתְּמוּנוֹת שֶׁלָּהֶם עַל הַמַּדָּפִים

בַּבְּקָרִים, אֲנַחְנוּ מְכִינִים קָפֶה בָּמָקִינֵטָה, הָאֵבָר הַנּוֹדֵד שֶׁלִּקַּטְנוּ מִבֵּיתֵנוּ
אֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לְהִתְנַחֵם
טַעַם הַקָּפֶה נִמְהָל בְּחֶסֶר, צְפִיפוּת הוֹפֶכֶת הֶרְגֵּל
אֲנִי לוֹמֶדֶת לָנוּעַ קָדִימָה כַּכְּלִי הַמֻּעֲבָר מִכָּאן לְשָׁם, מִבְּלִי לִשְׁאֹל 
מָתַי
יָנִיחוּ אוֹתִי בַּחֲזָרָה
בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נֶעֱקַרְתִּי
מִבְּלִי לְהַפְרִיעַ בְּנוֹכְחוּתִי הַכְּבֵדָה, הָעֲיֵפָה
מִבְּלִי לִדְרֹשׁ דָּבָר פְּרָט לְמָקוֹם קָטָן, זְמַנִּי, בִּסְפִינוֹת מַעֲבָר

לקריאת ראיון עם משי פרץ דרור במדור גלוית עיניים, היכנסו>> "החיים עצמם מזינים את הכתיבה" – ראיון גלוי עיניים עם המשוררת משי פרץ דרור