מאה ואחת יבבות

מִן הַמֵּצַר קָרָאנוּ יָהּ,
מִמַּעֲמַקֵּי מִנְהָרוֹת, מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת,
עֵינֵינוּ בְּךָ תְּלוּיוֹת, מְיֻסָּרוֹת.
עַד שֶׁתְּחוֹנְנוּ וְתּוֹצִיאֵנּוּ,
עַד שֶׁתִּכְתְּבֵנוּ לְחַיִּים.

בְּמֵאָה וְאַחַת יְבָבוֹת שׁוֹפָר
נַעֲמֹד בִּתְחִנָּה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ
נְבַקֵּשׁ לִקְרֹעַ שַׁעֲרֵי שָׁמֶיךָ
עַל אַחְיוֹתֵינוּ וְעַל אַחֵינוּ הַנְּמַּקִים – –

אֱסֹף נָא אֶת שְׁבָרֵינוּ בְּרַחֲמִים.