פנקסאוּת הבושה

הַחֹשֶׁךְ יָרַד
(הַפַּעַם מֻקְדָּם)
הָלַכְתִּי לִישׁוֹן
שֵׁנָה טְרוּפָה
עַל סִירָה 
בְּיָם שֶׁל בּוּשָׁה.

קָמָה בְּחֶשְׁבּוֹנָאוּת
סוֹפֶרֶת יָדַיִם וְרַגְלַיִם
שְׁתֵּי אָזְנַיִם
וּשְׁתֵּי עֵינַיִם
פֶּה אֶחָד.
אֲנִי שְׁלֵמָה!

מִי הִקְרִיב אֶת לִבּוֹ
מִי הִקְרִיב אֶת נִשְׁמָתוֹ
שֶׁפָּרְחָה וְעָפָה
לְמֶרְחָק בִּלְתִּי נוֹדָע.
לֹא נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה,
הָיָה בַּמָּקוֹם וּבִזְמַן הַזְּוָעָה.

פּוֹתַחַת פִּנְקָס
רוֹצָה לִמְחֹק מִסְפָּרִים,
סוֹגֶרֶת פִּנְקָס
מְחַפֶּשֶׂת סְבִיבִי אֲנָשִׁים.

חוֹזֶרֶת לְסִירַת הַבּוּשָׁה
וְסוֹפֶרֶת אֵבָרִים
עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה וְהַבֹּקֶר הַבָּא.