נעמה פלסר מספרת על 'מעגל העדות' המתרחש בבית דינה, המבקש להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המתמודדים עם פגיעה מינית, ולשנות את ההתמודדות הקהילתית ביחס לפגיעה.

הִיא לֹא חָלְמָה שֶׁמַּהֵר כָּל כָּךְ / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. / שֶׁעֲדַת תַּנִּינִים תָּבוֹא אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר / לְמַלְּאוֹ בֹּץ וְדָם.

אַבָּא לֹא מַרְשֶׁה לָלֶכֶת / לְבָתִּים שֶׁל אֲחֵרִים / אַבָּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ / לַבַּיִת שֶׁל הַדּוֹדִים.

תָּרִיחִי, תָּרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ הִיא אָמְרָה / אַתְּ חֲשׁוּפִית בָּעוֹלָם. / אַיָּלָה עִם עֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה / כְּבָר מִיַּלְדוּת זֶה נֶחְתַּם.

לָלֶכֶת לַמִּטְבָּח / לְבַדֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, / כְּשֶׁהַטַּבָּחִים לוֹטְשִׁים / עֵינַיִם רְעֵבוֹת לְגוּף

במסגרת השיעור השבועי שלו ב-929, הרב ד״ר בני לאו מדבר על פרשת ״וישלח״ ועל דמותה של דינה, שנאנסה וזקוקה להכרה וביכולתנו להשיב לה את קולה. בשיעור הרב לאו עוסק באחאות ובקנאות של שמעון לוי ומציע נתיבים מתונים יותר בקשרי משפחה ובקרבת לב לקרבן. השיעור הוא חלק מסדר ״מסביב לפרשה״ של 929 ביחד עם שותפות דינה, מתוך מטרה להדגיש חשיבות העמידה לצד נפגעות פגיעה מינית.

הַיַּלְדָּה בָּכְתָה / וְאִישׁ לֹא רָאָה / הַיַּלְדָּה צָרְחָה / וְאִישׁ לֹא שָׁמַע / אָז הַיַּלְדָּה שָׁתְקָה / שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה

הוּא פּוֹרֵץ אֶת הַמְּחִצָּה / וְנִכְנָס לַעֲזָרַת הַנָּשִׁים / גֶּבֶר יָחִיד.

דינה סובלת מהשתקה ומהדחקה גם כיום. ראוי שסיפורה יילמד וישמש בסיס לעיון ודיון על מוגנות מינית וסוגיות דומות. התעלמות מסיפור דינה, כמו מסיפור אמנון ותמר ועוד, מתכתבת עם העלמת העין מהבעיות החמורות שהן מעלות ומהיחס הנאות לקורבנות.

גם אם נלקט את המדרשים ונהפוך כל אבן, לא נמצא לצערנו, את מעגל התמיכה בדינה. את היד העוטפת, את האוזן הקשבת, את העיניים המביטות בה ואת הפה שאומר לה; אנחנו איתך!

פורסם בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: רשומה אינפורמטיבית זו מבקשת להנגיש בצורה מהירה ופשוטה מקורות מגוונים עבור אלו המבקשים.ות ללמוד וללמד, לדון ולקיים שיח משמעותי, להיפגש עם התוכן המורכב הקיים בטקסט ואף לקיים טקסים או תפילות לשם התמודדות ותיקון קהילתי ו/או אישי.

וּבְעֵת הַזּוֹ לֹא שְׁקֵטָה הָאָרֶץ / כִּי לֹא נְשָׁמָה / נָשַׁמָּה הָאָרֶץ.

אִשָּׁה אַחַת / מוּל תְּהוֹם שֶׁהוֹוֶה. שֶׁהָיָה. / אִשָּׁה אַחַת עוֹז אוֹזֶרֶת

הַטְּרָאוּמָה שֶׁלָּךְ / לֹא קָרְתָה בַּמִּלְחָמָה.

נִסּוּ לְהַרְגִּיעַ, לְמַלֵּא אֶת הַחֹרִים, / כְּשֶׁבַּחוּץ הַפְגָּזוֹת מַרְעִידוֹת אֶת הָאֲדָמָה.

אַף פַּעַם זֶה לֹא עוֹרֵר בְּךָ חֲשָׁד? / כַּמָּה פְּעָמִים זֶה קָרָה? / אַתָּה לֹא מַצְלִיחַ לְהִזָּכֵר?

קִירוֹת הַגֶּבֶס הַדַּקִּים, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ דַּרְכָּם / בֶּכִי אוֹ צְחוֹק אוֹ נְחִירוֹת לַיְלָה, / לֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי רַעַשׁ הָעֶלְבּוֹן הַזֶּה.

הַאִם אֵלֶּה יָדַי שֶׁלִּי / שֶׁנָּגְעוּ לָרִיק, אוֹ יְדֵי זָר / שֶׁזָּרְעוּ בֶּהָלָה?

בָּטַחְתִּי בָּעֲרָפֶל. / הִרְגַּשְׁתִּי כְּמַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין / שׁוּם פֶּרַח שֶׁרוֹצֶה בּוֹ.

חִלְמִי חֲלוֹמוֹת טוֹבִים / דַּמְיְנִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ הוֹרִים אֲבִיגַיִל / כֶּתֶר עַל רֹאשֵׁךְ

כָּעֵת אַתְּ מְלַמֶּדֶת אוֹתִי. / מִלִּים / שֶׁהִקְפַּדְתִּי לִשְׁכֹּחַ

הֵבִינָה לִפְנֵי כֻּלָּם / שֶׁיֵּשׁ פֹּה רֹעַ / אֵיזוֹ תַּפְנִית

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים