הַלַּיְלָה הוּא יָשַׁן
כַּמָּה שָׁעוֹת, אָז גַּם אֲנִי
הִצְלַחְתִּי לְנַמְנֵם, לְהֵרָגַע.
מָחָר יַתְחִיל לִטְעֹם
מָזוֹן מוּצָק-
מָחִית, מָרָק
בִּזְהִירוּת רַבָּה, בְּהַדְרָגָה.
אֶתְמוֹל חִיֵּךְ אֵלַי, לָרִאשׁוֹנָה
קָרָא "אִמָּא",
לִבִּי רַן וְנִתֵּר כָּאַיָּלָה,
הֵסַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי אָחוֹר
מַהֵר, כְּדֵי לִסְכֹּר
אֶת יוּבַלֵּי דִּמְעוֹת הַהֲקָלָה.
הַבֹּקֶר הִזְדַּקֵּף וְהִתְיַשֵּׁב
עַל הַמִּטָּה, הַלְּוַאי קָרוֹב
הַיּוֹם שֶׁבּוֹ מִמֶּנָּה גַּם יָקוּם
וּלְאַט לְאַט נִצְעַד
(אֶתֵּן לוֹ יָד
שֶׁלֹּא יִמְעַד)
הַבַּיְתָה, מִמַּחְלֶקֶת הַשִּׁיקּוּם.
מוקדש לחברותי האהובות, אמהות הפצועים והחללים, אמהות פצועות.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם