אַל תֵּלֵךְ בְּנִי
אֶל הָהָר הַהוּא,
אַל תִּתְקָרֵב לְשָׁם.
הָרִים גְּבוֹהִים, הַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת בָּם.
אֲפִלּוּ אַבְרָהָם עָמַד עַל טָעוּתוֹ,
כְּשֶׁמַּאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ
חוֹרֶצֶת עֲתִידוֹ
לָנֶצַח – לִהְיוֹת זֶה שֶׁמָּסַר אֶת בְּנוֹ.
אַל תַּעֲלֶה אֶל זֶה הָהָר.
גַּם אִם מִשָּׁם אֹפֶק פְּלָאִים נִפְקַח,
מָה שֶׁהוּבְטַח לֹא בְּהֶכְרֵחַ גַּם יְקוּיַּם
אַל תִּתְקָרֵב לְשָׁם.
רוּחוֹת רָעוֹת עַל הַפִּסְגָּה נוֹשְׁבוֹת.
הֲרֵי מֹשֶׁה מֵהַר נְבוֹ
אֶל אֶרֶץ-חֵפֶץ לֹא יָבוֹא.
אַל תִּתְקָרֵב לָהָר וְהִשָּׁמֵר.
מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּגַּיְא,
אֵין צֹרֶךְ בְּפִסְגָּה,
אַל תִּתְקָרֵב לְשָׁם.
אַל תִּהְיֶה מֹשֶׁה
אַל תַּעֲשֵׂנִי אַבְרָהָם.
* מוקדש בצער וכאב לליאת ואיל סהר-אדר, על רותם שנקטף בטרם אביב.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
