אֲנִי שְׁבוּיָה בְּעַזָּה
אֵין לִי מְנוּחָה.
הַחַיָּלִים הֵם אַחִים שֶׁלִּי
אֲנִי לוֹחֶמֶת אִתָּם
הֵם בַּקְּרָב וַאֲנִי בַּחֲזִית הַבַּיִת.
הַמֵּתִים הֵם הַמֵּתִים שֶׁלִּי
אֲנִי קוֹבֶרֶת אִתָּם חֲתִיכוֹת מֵהַלֵּב שֶׁלִּי.
כָּל מִי שֶׁנִּפְגַּע אֲנִי פְּגוּעָה אִתּוֹ.
כּוֹאֵב לִי לְאָן שֶׁאֲנִי לֹא מִסְתַּכֶּלֶת.
דָּבָר לֹא נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה.

אֲבָל אָז, אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי מַשֶּׁהוּ עַל אַהֲבָה.
וְיֵשׁ שִׁמְשִׁיַּת חוֹף קְטַנָּה וַאֲדֻמָּה בָּאֹפֶק.
וַאֲנִי מִשְׁתַּכְנַעַת לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בַּחַיִּים.