כָּל הַשָּׁבוּעַ סַבָּא אוֹכֵל פּוֹמֶלוֹת
שֶׁיִּהְיוּ לוֹ קְלִפּוֹת לְרִבָּה.
בַּחֹרֶף, כָּל יוֹם חֲמִישִׁי בָּעֶרֶב
סַבָּא מְבַשֵּׁל רִבַּת פּוֹמֶלוֹת.
יֵשׁ קְלִפּוֹת וְסֻכָּר, יֵשׁ תַּבְלִינִים
כְּשֶׁסַּבָּא בּוֹחֵשׁ – מְחַיְּכִים לוֹ הַפָּנִים.
סַבָּא עוֹשֶׂה רִבָּה
כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא הָיְתָה עוֹשָׂה
אֲבָל אֶצְלוֹ זֶה קְצָת אַחֶרֶת.
אַחֲרֵי שֶׁהָרִבָּה מִתְקָרֶרֶת
סַבָּא מְחַלֵּק בְּצִנְצָנוֹת וּמְכַסֶּה
(כָּכָה תָּמִיד הוּא עוֹשֶׂה)
אֶת הַצִּנְצָנוֹת בְּשׁוּרָה מְסַדֵּר
בְּכָל צִנְצֶנֶת כּוֹתֵב שֵׁם שֶׁל נֶכֶד אַחֵר.
סַבָּא עוֹשֶׂה רִבָּה וּמִתְלַהֵב
סַבָּא עוֹשֶׂה רִבָּה רַק לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב.
לְפִי הַשֵּׁם עַל צִנְצֶנֶת הַפּוֹמֶלוֹת
אֶפְשָׁר לָדַעַת מִי בִּקֵּר אֶצְלוֹ
וּמִי עֲדַיִן לֹא.
וְאִם אַף צִנְצֶנֶת לֹא נִשְׁאֶרֶת
סַבָּא מְמַהֵר
לְבַשֵּׁל רִבָּה אַחֶרֶת.
מתוך האנתולוגיה "חורפו של אביב – אסופת שירה על הזיקנה", שקיבצה חגית מנדרובסקי. במקור מתוך "אחרי שלבשתי פיג'מה" הוצאת שוקן 1982.
![הרבה של סבא, שיר מאת שלומית כהן אסיף - מגזין גלויה](https://gluya.org/wp-content/uploads/2023/05/markus-avila.png)
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם