אָמַרְתִּי לְאִמָּא: "עָצוּב לִי!"
"לֵךְ תַּשְׁקֶה אֶת הָעֲצִיצִים," אִמָּא אָמְרָה.
הִשְׁקֵיתִי
וְלֹא עָזַר
הָעֶצֶב לֹא עָבַר.
אָמַרְתִּי לְאַבָּא: "עָצוּב לִי!"
"אָז תָּשִׁיר שִׁירִים," אַבָּא אָמַר.
שַׁרְתִּי
וְלֹא עָזַר
הָעֶצֶב לֹא עָבַר.
אָמַרְתִּי לְסַבָּא: "עָצוּב לִי!"
סַבָּא לִטֵּף לִי אֶת הַצַּוָּאר,
"סַפֵּר מָה קָרָה,
אַל תַּחְסִיר דָּבָר."
וְהָעֶצֶב עָבַר.
מתוך האנתולוגיה "חורפו של אביב – אסופת שירה על הזיקנה", שקיבצה חגית מנדרובסקי. במקור מתוך "הספר הגדול של שלומית" הוצאת עם עובד 1991.
![כשעצוב לי, שיר מאת שלומית כהן אסיף - מגזין גלויה](https://gluya.org/wp-content/uploads/2023/05/janosch-lino.png)
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם