תמרה לילך מזומן

מִתְחִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּךְ, / הָרַגְלַיִם יֵדְעוּ לַעֲמֹד זָקוּף.

אֱלֹהִים, תֵּן לִי שׁוּרַת שִׁיר אַחַת קְטַנָּה בְּיוֹם / וְגַם אִם לֹא יִהְיֶה לִי נְיָר / וְלֹא תִּהְיֶה לִי מְנוֹרָה / אֶלְחַשׁ אוֹתָהּ אֶל עֵבֶר שָׁמֶיךָ הָרְחָבִים 

מֵאָז אֲנִי לֹא יְכוֹלָה עוֹד לְהַרְפּוֹת מִמְּךָ / יֵשׁ יְלָדִים כָּמוֹךָ וְהֵם לְבַד / יֵשׁ יְלָדִים שֶׁלֹּא צוֹפִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה

פַּחַד וְעוֹד פַּחַד / חֹשֶׁךְ וְעוֹד חֹשֶׁךְ / וְלֹא נִשְׁאַר לָנוּ אֶלָּא / לְהִסְתַּתֵּר תַּחַת הַמִּטָּה

תַּגִּידִי לִי, הוּא אָמַר / לָמָּה אַתְּ לוֹקַחַת מְצִיאוּת וְהוֹפֶכֶת אוֹתָהּ לְשִׁיר?

הֵיכָן תַּנִּיחִי אוֹתוֹ אֶת הָעֶצֶב / בֵּין יוֹם מֻקְדָּם לְהַרְדָּמוֹת אֲרֻכּוֹת / בֵּין הֲנָקוֹת חִבּוּקִים נְשִׁיקוֹת

אַתָּה תְּגַלֶּה אוֹתָם, / בֵּין שׁוּרוֹת הַמִּלִּים / שֶׁאֲנִי מְמַהֶרֶת לְמַלֵּא / אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה.

הַשְּׂפָתַיִם טוֹעֲמוֹת דַּלּוּת / אֲנִי מַתְפִּיחָה עַצְמִי בִּיבָבוֹת

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתַּגִּידִי לִי הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר / תִּרְאִי אַתְּ עֹלָה מַעֲלָה / הַכֹּל יִסְתַּדֵּר

מָה לָךְ וְלָהֶם עוֹד מִיָּמִים יְמִימָה / שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בָּךְ יוֹם אֶחָד בְּתוֹךְ הַגּוּף / וְהֵם מוֹשְׁכִים אוֹתָךְ אֶל זְמַנִּים אֲחֵרִים

בַּחוּץ לֹא תִּמְצְאִי מִלָּה אַחַת לְהֵאָחֵז / מִלְּבַד אַהֲבָה.

הַלֵּב הוּא אוֹתוֹ לֵב / וְהַשָּׁעוֹת שֶׁל לִפְנֵי הַשַּׁבָּת / עֲדַיִן מְחַפְּשׂוֹת אַחֲרֶיךָ

וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת / שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם / וְיֶשְׁנָהּ אַהֲבָה

לֹא, / לֹא חָזַרְתִּי בִּשְׁאֵלָה.

אַל תִּסְתַּכֵּל בִּי עַכְשָׁו / כְּשֶׁאֲנִי כִּמְעַט

אַל תִּכְעַס עָלַי כְּשֶׁאֲנִי סוֹפֶרֶת אֶת הַפְּעָמִים / שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ לִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב